בשער זה, שהוא השער האחרון בספר, נסכם את כל מה שביארנו ונציג את התמונה השלמה של סדר ההשתלשלות — כיצד נשתלשלה המציאות כולה מן האין סוף ברוך הוא עד לעולם הזה התחתון, מדרגה אחר מדרגה, עולם אחר עולם, בסדר מופלא שאין כמותו.
והנה ראשית הכל הוא אור האין סוף ברוך הוא — אור פשוט ובלתי מוגבל שממלא את הכל ואין מקום פנוי ממנו. ומאור זה, ברצון פשוט שאין לו סיבה, החליט הבורא יתברך לברוא עולמות. ולשם כך צמצם את אורו כביכול ופינה מקום חלל, ובתוך אותו חלל האציל קו של אור שממנו נתהוו כל העולמות.
ומקו האור נאצלו ארבעה עולמות: עולם האצילות — שהוא העולם העליון ביותר, עולם הספירות העשר, שבו האור האלוקי בתכלית הבהירות ואין שם מציאות נפרדת מן האלוקות. עולם הבריאה — שבו מתחילה ההבדלה בין הבורא לנברא, ושם שוכנות הנשמות העליונות וכיסא הכבוד. עולם היצירה — שבו נמצאים המלאכים, ושם מתגלגלות התפילות ושם נפעלת רוח הקודש. ועולם העשייה — שהוא העולם התחתון, עולם הגשמיות שבו אנו חיים.
ודע כי בכל עולם יש עשר ספירות, וכל ספירה בכל עולם כוללת עשר, ואין קץ לפרטי ההשתלשלות. ובכל עולם יש "כתר" — שהוא שורש העולם וחיבורו לעולם שמעליו, ו"מלכות" — שהיא תחתית העולם וחיבורו לעולם שמתחתיו. ומלכות של עולם עליון נעשית כתר לעולם תחתון, וכך מחוברים כל העולמות בשרשרת אחת.
ויש להבין שסדר ההשתלשלות אינו סדר זמני אלא סדר סיבתי — כלומר אין הכוונה שתחילה נברא עולם האצילות ואחר כך הבריאה וכו', אלא כולם נבראו כאחד, אלא שיש ביניהם יחס של עילה ועלול, סיבה ומסובב. העולם העליון הוא סיבת התחתון, והתחתון הוא תוצאת העליון.
ודע כי תכלית כל ההשתלשלות היא עולם העשייה — לא בגלל שהוא הנעלה ביותר, אלא בגלל שבו נמצא האדם שבכוחו לתקן את הכל. כל העולמות נבראו בשביל האדם, והאדם נברא בשביל עבודת ה'. ועל ידי עבודתו של האדם בעולם הזה התחתון, הוא מעלה את כל העולמות ומחזיר אותם לשורשם.
ועניין סדר ההשתלשלות מלמדנו שאין דבר מנותק בעולם — הכל מחובר לכל, מן האין סוף ועד לגרגר החול שעל שפת הים. כל פעולה שנעשית בעולם הזה מהדהדת בכל העולמות, וכל תנועה בעליונים משפיעה על התחתונים. ומי שמבין את סדר ההשתלשלות, מבין שאין דבר מקרי בעולם ושהכל חלק מתוכנית אלוקית שלמה.
ונמצא שסדר ההשתלשלות הוא הסיכום של כל חכמת הקבלה, והוא התמונה הגדולה שבתוכה מתבארים כל הפרטים שביארנו בשערים הקודמים. ומי שהגיע עד כאן ולמד את כל שלושים ושניים השערים — הרי הוא כנכנס לפרדס וראה את כל הרימונים שבו, ויהי רצון שיצא בשלום ויזכה ליישם את כל מה שלמד בעבודת ה' בשלמות, אמן.