פרק ב׳ — עשרים ושתיים אותיות יסוד
עשרים ושתיים אותיות יסוד: שלוש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות. שלוש אמות — אמ"ש, שבע כפולות — בגדכפר"ת, שתים עשרה פשוטות — ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק.
עשרים ושתיים אותיות יסוד — חקקן, חצבן, צרפן, שקלן, והמירן, וצר בהם את כל היצור ואת כל העתיד ליצור.
עשרים ושתיים אותיות יסוד — חקקן בקול, חצבן ברוח, קבען בפה בחמישה מקומות: אחה"ע בגרון, גיכ"ק בחיך, דטלנ"ת בלשון, זסשר"ץ בשיניים, בומ"ף בשפתיים.
עשרים ושתיים אותיות יסוד — קבען בגלגל כמין חומה ברל"א שערים. חוזר הגלגל פנים ואחור, וסימן לדבר: אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע.
כיצד? צרפן, שקלן והמירן: אל"ף עם כולן וכולן עם אל"ף, בי"ת עם כולן וכולן עם בי"ת, וחוזרות חלילה. נמצא כל היצור וכל הדיבור יוצא משם אחד.
יצר מתוהו ממש ועשה את אינו ישנו, וחצב עמודים גדולים מאוויר שאינו נתפס. וזה סימן: צופה ומדבר, עושה את כל היצור ואת כל הדברים שם אחד, וסימן לדבר: עשרים ושתיים חפצים בגוף אחד.