דע, כי מצוות הייבום היא אחת מן המצוות העמוקות ביותר בתורה, וסודה קשור בקשר עמוק לעניין הגלגול. ואמר מורי האר״י ז״ל, כי כאשר אדם מת בלא בנים, נשמתו לא השלימה את תיקונה, ועל ידי הייבום — שאחיו נושא את אשתו — נשמת המת חוזרת ומתגלגלת בבן הנולד מן הייבום.
וביאר מורי ז״ל, כי הסוד הוא שכאשר האח מייבם את אשת אחיו, הוא מהווה צינור שדרכו חוזרת נשמת המת לעולם. כי האח קרוב בשורש נשמתו לאחיו המת, ולכן יכול למשוך את נשמתו בחזרה לעולם הזה. והבן הנולד מן הייבום הוא גלגול ממש של האח שמת.
ודע, כי זהו שאמר הכתוב "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" — לא רק שם חיצוני, אלא שנשמת אחיו המת ממש קמה ומתגלגלת בבן הנולד. ולכן הבן נקרא "על שם אחיו המת", כי באמת הוא גלגול נשמתו.
ואמר מורי ז״ל, כי אם האח אינו מייבם אלא חולץ, הנשמת המת אינה חוזרת דרך אחיו אלא צריכה למצוא דרך אחרת להתגלגל. ולכן החליצה נחשבת פחות טובה מן הייבום, כי בייבום הנשמה חוזרת בדרך הקרובה והטבעית ביותר.
וצריך להבין, כי לא רק הייבום קשור לגלגול, אלא כל עניין ההולדה קשור לסוד הגלגולים. שכאשר אדם מוליד בנים, הוא ממשיך את שרשרת הנשמות ומאפשר לנשמות חדשות וישנות לבוא לעולם ולהתתקן. ולכן מצוות "פרו ורבו" היא מצווה יסודית כל כך — כי בלעדיה לא יוכלו הנשמות להתגלגל ולהתתקן.
ודע עוד, כי ישנו קשר בין נשמת האב לנשמת הבן. לפעמים הבן הוא גלגול של אביו של האב, כלומר הסבא מתגלגל בנכד. ולפעמים הבן הוא גלגול של נשמה אחרת שקשורה לשורש נשמת האב. והקב״ה מסדר את הגלגולים כך שכל נשמה תבוא דרך המשפחה המתאימה לה.
וביאר מורי ז״ל, כי גם מצוות פדיון הבן קשורה לגלגול, כי הבכור הוא הראשון לפתוח את הצינור של ההולדה, ועל ידי פדיונו מתתקן ניצוץ מסוים הקשור לבכורה. וכן מצוות ברית המילה ביום השמיני — שעל ידה נחתם הברית בין הנשמה לגוף החדש שנכנסה בו.
והנה אמר מורי ז״ל, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, מצוות הייבום היתה נוהגת בשלמות וניתן היה לתקן נשמות על ידה בצורה מושלמת. ובזמן הזה שאין בית המקדש, התיקון הוא על ידי גלגולים רגילים, אך אינו שלם כמו בזמן הייבום.
וזהו שאמרו חז״ל "גדולה מצוות ייבום" — כי על ידה מתתקנת נשמת המת ומקבלת הזדמנות חדשה להשלים את תיקונה. והוא חסד עצום שהתורה הקדושה נתנה לנו, לתקן את נשמות אחינו שנפטרו בלא בנים.