דע, כי המיתה היא שער המעבר בין גלגול לגלגול, ובשעת המיתה מתרחשים דברים נוראים ונפלאים בנשמה. ואמר מורי האר״י ז״ל, כי ברגע שהנשמה יוצאת מן הגוף, היא רואה את מלאך המוות עומד לפניה וחרבו שלופה, וקצה החרב נוטף מרה.
וביאר מורי ז״ל, כי בשעת המיתה, הנשמה עוברת חשבון נפש כללי על כל חייה — כל מעשיה, דיבוריה ומחשבותיה עוברים לפניה כסרט. והנשמה רואה את כל מה שתיקנה ואת כל מה שפגמה, ומבינה מה עליה לתקן בגלגולה הבא.
ודע, כי ישנם כמה שלבים שהנשמה עוברת אחר המיתה. תחילה — חיבוט הקבר, שהנשמה חוזרת לגוף ויוצאת ממנו, וזהו ייסור גדול. אחר כך — דין הקבר, שמלאכי חבלה באים ושואלים את הנפטר על מעשיו. ואחר כך — עלייה לגיהנום או לגן עדן, לפי מעשיו.
ואמר מורי ז״ל, כי לאחר שהנשמה סיימה את דינה — בין אם בגיהנום ובין אם בגן עדן — נקבע לה אם תצטרך להתגלגל שוב או לא. ואם נקבע שצריכה להתגלגל, נקבע גם באיזה גוף ובאיזו סביבה, והכל לפי צורך התיקון.
וצריך להבין, כי הזמן שבין מיתה לגלגול חדש משתנה מנשמה לנשמה. יש נשמות שמתגלגלות מיד אחר המיתה, ויש שעוברות שנים בעולם העליון לפני שחוזרות. והכל תלוי בדין העליון ובצורך התיקון.
ודע עוד, כי אמר מורי ז״ל שצדיקים גמורים שאינם צריכים גלגול, נשמתם עולה ישירות לגן עדן העליון ונהנית מזיו השכינה. אך רוב הנשמות צריכות איזה תיקון ועוברות גלגול נוסף או כמה גלגולים.
וביאר מורי ז״ל, כי המיתה עצמה היא תיקון וכפרה. שהרי אמרו חז״ל "מיתה מכפרת" — שעצם מעבר המיתה מטהר את הנשמה מחלק מחטאיה. ולכן לפעמים די בייסורי המיתה כדי לתקן פגמים מסוימים, ואין צורך בגלגול נוסף.
והנה אמר מורי ז״ל, כי ישנו הבדל בין מי שמת בזמנו לבין מי שמת לפני זמנו. מי שמת בזמנו — סיים את תיקון גלגולו הנוכחי ונשמתו עולה בשלום. מי שמת לפני זמנו — נגזרה עליו מיתה מוקדמת בגלל חטא מסוים, ונשמתו צריכה תיקון נוסף על כך.
ודע, כי הקדיש שאומרים הבנים על הוריהם מועיל מאוד לנשמת הנפטר, כי על ידי הקדיש הבן מעלה את נשמת אביו או אמו ממדרגה למדרגה. ואמר מורי ז״ל, כי גם לימוד תורה ועשיית מצוות לעילוי נשמת הנפטר מועילים מאוד ומקלים על נשמתו בעולם העליון.
וזהו שאמרו חז״ל "ברא מזכה אבא" — שהבן מזכה את אביו, כי על ידי מעשיו הטובים הוא מתקן את נשמת אביו ומעלה אותה. וזהו קשר הגלגולים שבין ההורים לילדים — שהדורות מתקנים זה את זה.