תניא, בברייתא בנדה סוף פרק שלישי: משביעין אותו — תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. וצריך להבין, הלא שנינו גם כן "ואל תהי רשע בפני עצמך"? ועוד, אם האדם יהיה בעיניו כרשע, יהיה לבו עצב ונכאה ולא יוכל לעבוד את ה׳ בשמחה ובטוב לבב. ואם לא יהיה נע ונד כלל מזה, יוכל לבוא לידי קלות ראש, חס ושלום.
אך הענין כי צריך לבאר היטב מדרגות חלוקי צדיקים ורשעים ובינונים, ולהבין מהות כל מדרגה ומדרגה לאשורה. הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל: "צדיקים — יצר טוב שופטן, רשעים — יצר הרע שופטן, בינונים — זה וזה שופטן". ופירש רבה: "כגון אנא בינוני". ואמרו לו חבריו: "לא שביק מר חיי לכל בריה". כלומר, שרבה היה בעיניהם צדיק גמור, ואיך קרא לעצמו בינוני.
ולהבין זה, צריך להקדים כי הנה כל נפש ונפש מבית ישראל, כוללת בתוכה חלקי נפש רוח ונשמה. ואמנם שרשי כל הנפשות הם מפנימיות המלכות דאצילות, אלא שעוברות ויורדות ממדרגה למדרגה דרך השתלשלות העולמות — אצילות, בריאה, יצירה ועשיה — עד שמתלבשות בגוף האדם בעולם הזה השפל.
והנה נודע כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כמו ששנינו בריש פרק חלק. ופירוש הדבר, שכל יהודי יש בו נשמה קדושה שהיא חלק אלוק ממעל ממש, כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", ומבואר בזוהר הקדוש "מאן דנפח — מתוכו נפח", כלומר שהנשמה באה מפנימיות האלוקות כביכול, ולכן היא חלק ממנו יתברך ממש.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל: "ישראל עלו במחשבה". כלומר, כמשל הבן שעלה במחשבתו של האב קודם שנולד, שמקורו בפנימיות מחשבת האב. כך נשמות ישראל מקורן בפנימיות המחשבה העליונה, שהיא חכמה דאצילות, ומשם ירדו והשתלשלו עד שנתלבשו בגופות בעולם הזה.
ומעתה יובן מדוע כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: כי שורש נשמתם הוא באלוקות ממש, ואי אפשר שתאבד הנשמה לגמרי חס ושלום, כי היא חלק אלוק ממעל. אף על פי שהאדם חוטא ופוגם בנשמתו, עדיין הניצוץ האלוקי שבתוכו אינו כבה לעולם, ותמיד יש לו אפשרות לשוב ולהתעורר.
אמנם, אף שכל הנשמות מקורן אחד, יש הבדלים גדולים ביניהן. כי מן המחשבה העליונה יורדות הנשמות דרך מדרגות רבות בסדר ההשתלשלות, ובכל מדרגה שהנשמה עוברת, היא מקבלת הארה ממנה. ולכן יש נשמות גבוהות ונשמות נמוכות יותר, אף שכולן חלק אלוק ממעל. ועל פי זה מתחלקות מדרגות הצדיקים והבינונים, כל אחד לפי שורש נשמתו ומקורה.
והנה מדרגת הצדיק האמיתי היא שגם הנפש הבהמית שלו נהפכה לטוב, ואין לו יצר הרע כלל, אלא רק יצר טוב. וזהו שאמרו "צדיקים — יצר טוב שופטן", שאין בהם אלא טוב בלבד, כי הפכו את הרע שבנפשם הבהמית לטוב גמור. אך מדרגה זו אינה שייכת לרוב בני אדם, אלא ליחידי סגולה בכל דור.
לעומת זה, הרשע הוא מי שהרע שבנפשו הבהמית שולט עליו ומנהיגו, והטוב שבנפשו האלוקית כבוש ומוסתר. ובינוני הוא מי שאין הרע שולט עליו בפועל ממש, אך גם אינו מהפך את הרע לטוב כצדיק. הרע עדיין קיים בקרבו בכל תוקפו, אלא שאינו בא לידי ביטוי במעשה דיבור ומחשבה — בגלל שהנפש האלוקית שולטת ומושלת עליו בשעת מעשה.
ומעתה יובן מאמר השבועה "תהי צדיק ואל תהי רשע": אין הכוונה שיהיה צדיק גמור, כי מדרגה זו אינה בידו של כל אדם ואינה תלויה בבחירתו בלבד, אלא בשורש נשמתו. אלא הכוונה שיהיה לכל הפחות בינוני, דהיינו שלא ישלוט בו הרע בפועל ממש, ויזהר בכל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו שלא לעבור על רצון ה׳. ומה שאמר "היה בעיניך כרשע" — הכוונה שלא יחשוב עצמו לצדיק, שכבר גמר מלחמתו, אלא ידע שעדיין הרע קיים בו ועליו להמשיך ולהלחם בו תמיד.
וזהו שרבה אמר "כגון אנא בינוני" — כי באמת רבה היה צדיק גמור שהפך את יצרו הרע לטוב, אלא מרוב ענוותנותו ויראתו לא רצה לומר על עצמו שהוא צדיק, וחשב עצמו לבינוני בלבד. ומכאן נלמד מוסר השכל: שאפילו מי שהגיע למדרגות גבוהות, צריך תמיד לחשוב שעדיין לא הגיע למה שהוא יכול להגיע, ולא להרפות מעבודתו.