שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה׳. דברי אלה מיוסדים על פסוק הכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", שלכאורה נראה תמוה מאוד, כי איך יאמר הכתוב שקרוב הדבר מאד, והלא כל אדם יודע בנפשו כמה קשה הדבר לשנות טבעו ולהפוך לבבו מן התאוות הגשמיות אל עבודת הבורא יתברך באמת. אך הענין יובן על פי מה שביאר הרמב"ם ז"ל ושאר חכמי ישראל בענין מדרגות הצדיקים והבינונים.
הנה כל ספרי המוסר מדברים בשלש מדרגות: צדיק, רשע ובינוני. אולם לא ביארו היטב מהות הבינוני ודרגותיו, ולא הגדירו גדריו כראוי. ואנחנו בעזרת ה׳ יתברך נבאר הדבר על פי תורת הקבלה כפי שקיבלנו מרבותינו הקדושים, ונראה כי הבינוני אינו מי שחציו זכויות וחציו עוונות כפי שסברו רבים, אלא יש לו הגדרה מדויקת וברורה על פי פנימיות התורה.
ידוע כי ספר זה ליקוטי אמרים הוא, מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן, המפורסמים אצלנו. ומקצת הדברים שמעתי מפי קדוש ה׳, מורנו ורבנו הגדול, רבנו דוב בער ממעזריטש, נשמתו עדן, ומקצתם מרבנו הקדוש רבי מנחם מענדל מוויטעבסק, ומקצתם מספרי קודש הידועים. ועל כולם מיוסדים דברי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל.
והנה לא חידוש הוא עם הספר הזה, כי כל דבריו נמצאים בספרים הקדושים הנ"ל, אלא שבא לבאר ולפרש ולסדר הדברים באופן שיהיו מובנים לכל אדם, ושכל אחד יוכל למצוא בהם מזור ותרופה לנפשו לפי ענינו ומצבו. כי כל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, יש לו חלק בעבודת ה׳ ויכול להגיע למדרגת הבינוני לכל הפחות, שהיא מדרגה שכל אדם יכול להשיגה.
והטעם שנקרא הספר "תניא", על שם המלה הראשונה בפרק הראשון, "תניא — שנינו בברייתא", כדרך חכמי ישראל שקוראים לספריהם על שם המלה הראשונה. ונקרא גם "ליקוטי אמרים" על שם שהוא ליקוט ואוסף של אמרות ודברי תורה ממקורות שונים, כפי שנתבאר.
והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל: "משביעין אותו — תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וצריך להבין, הלא גם שנינו "ואל תהי רשע בפני עצמך"? אלא הענין הוא, שלא יהיה רשע בעיני עצמו ממש, כי אז יהיה עצב ולא יוכל לעבוד את ה׳ בשמחה. אך צריך שיחשוב עצמו כבינוני, ולא יאמין בעצמו שכבר הגיע למדרגת הצדיק, כדי שתמיד ישתדל לעלות ולהתעלות.
ועוד ענין חשוב שיש להקדים: שתי נפשות יש באדם מישראל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש. האחת היא הנפש הבהמית, הבאה מקליפת נוגה, והשנית היא הנפש האלוקית, שהיא חלק אלוק ממעל ממש, כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים". ומבאר הזוהר: מאן דנפח מתוכו נפח, כלומר שהנשמה באה מפנימיות האלוקות, כביכול. וזהו יסוד גדול בתורת הנפש שעליו מבוסס כל הספר.
הנפש הבהמית מתלבשת בדם האדם ומחיה את הגוף, ויש לה עשר כוחות: שלש שכליות — חכמה בינה ודעת, ושבע מדות — חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות. וכן הנפש האלוקית יש לה עשר כוחות כנגדן. וכל עבודת האדם היא להמשיך את כוחות הנפש האלוקית שישלטו על כוחות הנפש הבהמית, עד שהנפש הבהמית עצמה תתהפך לקדושה.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". כי התורה והמצוות הם הכלים שבהם האדם מנצח את הנפש הבהמית ומעלה אותה לקדושה. ובזה יובן מאמר הכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד" — כי באמת כל יהודי יש בו נפש אלוקית שהיא חלק אלוק ממעל, ולכן קרוב אליו הדבר יותר ממה שנדמה לו. הקושי הוא רק מצד הנפש הבהמית שמסתירה את האור, אבל עצם הקשר לאלוקות הוא טבעי ועצמי לכל יהודי.
על כן חילקתי את הספר לפרקים, חמישים ושלושה פרקים כנגד חמישים ושלוש פרשיות התורה, כדי שילמד האדם פרק אחד בכל שבוע, ובמשך שנה שלמה יגמור את כל הספר ויחזור ויתחיל מחדש. כי אין הספר הזה נלמד פעם אחת בלבד, אלא צריך ללמוד בו שוב ושוב, כי בכל פעם שלומד בו מוצא בו פנים חדשות ועומק חדש, לפי מדרגתו ועבודתו באותה שעה.