חובות הלבבות

חובות הלבבות (בערבית: الهداية إلى فرائض القلوب — "ההדרכה לחובות הלבבות") הוא ספר מוסר יסודי מאת רבינו בחיי אבן פקודא, שחי במאה האחת עשרה בסרגוסה שבספרד. הספר נכתב במקורו בערבית יהודית ותורגם לעברית על ידי רבי יהודה אבן תיבון בשנת ד' תתקכ"א (1161 לספירה).

רעיון הספר

רבינו בחיי מבחין בין שני סוגי חובות המוטלות על האדם: חובות האברים — המצוות המעשיות הנראות לעין, כגון תפילה, צדקה ושמירת שבת — לבין חובות הלבבות — העבודה הפנימית של הנפש, כגון אמונה בייחוד ה', בטחון בו, אהבתו ויראתו. המחבר טוען כי רוב בני האדם עוסקים בחובות האברים ומזניחים את חובות הלבבות, שהן עיקר העבודה ושורשה.

מבנה הספר

הספר מחולק לעשרה שערים, המסודרים בסדר עולה מן היסוד אל הפסגה:

• שער הייחוד — אחדות ה' ואמונה בו (שער א)
• שער הבחינה — התבוננות בבריאה להכרת חכמת הבורא (שער ב)
• שער עבודת האלהים — חובת העבודה והכרת הטוב (שער ג)
• שער הביטחון — בטחון בה' והסתמכות עליו (שער ד)
• שער ייחוד המעשה — כוונה טהורה ועבודה לשם שמים (שער ה)
• שער הכניעה — ענווה והכנעה לפני ה' (שער ו)
• שער התשובה — חזרה בתשובה ותיקון החטא (שער ז)
• שער חשבון הנפש — בדיקת המעשים והנהגת הנפש (שער ח)
• שער הפרישות — התנתקות מתענוגות העולם (שער ט)
• שער אהבת ה' — הדרגה העליונה — אהבת הבורא (שער י)

חשיבות הספר

"חובות הלבבות" נחשב לאחד מספרי המוסר המשפיעים ביותר בתולדות ישראל. הספר הפך ליסוד מוסד בספרות המוסר היהודית והשפיע על דורות של חכמים, הוגים ולומדים. גדולי ישראל לדורותיהם המליצו על לימודו, והוא נלמד עד היום בישיבות ובבתי מדרש כספר יסוד בעבודת ה' הפנימית.

על המחבר

רבינו בחיי אבן פקודא חי בסרגוסה שבספרד המוסלמית במאה האחת עשרה. מעט מאוד ידוע על חייו, אך חיבורו הגדול "חובות הלבבות" הפך לאחד הספרים הנקראים ביותר ביהדות. בחיבור זה שילב רבינו בחיי בין מסורת ישראל לבין כלים פילוסופיים, והציג שיטה שלמה ומסודרת של עבודת ה' פנימית.