חובות הלבבות

רבינו בחיי אבן פקודא

חובות הלבבות · רבינו בחיי

הקדמה

הקדמת המחבר

אמר המחבר: כאשר התבוננתי בתורתנו הקדושה, מצאתי כי חובות בני האדם מתחלקות לשני חלקים. החלק הראשון הוא חובות האברים, והן המצוות המעשיות הנראות לעין, כגון התפילה, הצום, הצדקה, לימוד התורה והוראתה, מצוות הסוכה, הלולב, הציצית, המזוזה, המעקה, וכיוצא בהן מן המצוות שהגוף מקיימן במעשה הנגלה. והחלק השני הוא חובות הלבבות, והן המצוות הנעשות בסתר הלב ובכוונת הנפש, כגון ייחוד ה' בלב, האמונה בו ובתורתו, עבודתו, יראתו, אהבתו, הביטחון בו, מסירת הנפש אליו, והכניעה לפניו.

וכאשר חקרתי בחובות הלבבות האלה, מצאתי שהן שורש כל המצוות ויסוד כל העבודה, כי בלעדיהן אין למעשים האברים שום ערך וקיום. שכן מצוות האברים אינן שלמות אלא כשהלב מכוון בהן לשם שמים, ואילו חובות הלבבות חייבות בכל עת ובכל זמן, בלא הפסק ובלא הפוגה, כי אי אפשר לאדם להשתחרר מהן אפילו רגע אחד.

ומצאתי שחכמי ישראל הקדמונים ביארו ופירשו את חובות האברים בספריהם ומשניותיהם באריכות ובפירוט רב, אבל לא חיברו ספר מיוחד בחובות הלבבות ולא סידרו אותן בשיטה מסודרת. ותמהתי על כך תמיהה גדולה, כי הלא חובות הלבבות הן העיקר והשורש, ומבלעדיהן אין חובות האברים נחשבות כלום.

ואחר שעיינתי בדבר, מצאתי כמה טעמים לכך: הטעם הראשון הוא שחובות הלבבות דקות מאוד ונעלמות, ואינן ניכרות כמו חובות האברים הגלויות לעין. הטעם השני הוא שרוב בני האדם סבורים שדי להם בקיום המצוות החיצוניות, ואינם מרגישים בחסרון הכוונה הפנימית. והטעם השלישי הוא שהעיסוק בחובות הלבבות דורש עמקות מחשבה וזכות הנפש, ולא כל אדם מוכן לכך.

ואני, כאשר הכרתי בחשיבותן הגדולה של חובות הלבבות וראיתי שלא נתחבר בהן ספר מסודר, החלטתי לחבר חיבור זה, ולסדר בו את כל חובות הלבבות בסדר מדורג מן הקל אל הכבד, מן היסוד ועד הפסגה. ולא עשיתי זאת מתוך שאני רואה עצמי ראוי לכך, אלא מפני שראיתי את הצורך הגדול בדבר, ומפני שחששתי שאם לא אעשה זאת אני, שמא לא יעשה זאת אחר.

וחילקתי את הספר לעשרה שערים, כל שער עוסק במידה אחת מחובות הלבבות, מסודרים בסדר עולה: מן שער הייחוד שהוא יסוד האמונה, עד שער אהבת ה' שהוא פסגת העבודה. ובכל שער ביארתי את מהות החובה, את חלקיה, את הדרכים לקנותה, ואת המכשולים שבדרך.

ואני מבקש מכל קורא בספר זה שיעיין בו בלב פתוח ובנפש טהורה, ולא ישקול את דברי לפי מעלת המחבר אלא לפי אמיתת הדברים עצמם. כי האמת אמת מפי כל אומרה, והדברים הטובים טובים מכל מקום שיבואו. ואם ימצא הקורא דבר טוב ונכון, יקבלהו בשמחה, ואם ימצא דבר שאינו מסכים עמו, יסלח לי ויעביר על מידותיו.

ומה שהניעני ביותר לחבר ספר זה הוא שראיתי רבים מבני עמנו המדקדקים מאוד בחובות האברים — מקפידים על כל פרט ופרט בהלכות שבת ובדיני ממונות — אך מזלזלים בחובות הלבבות, ואינם שמים לב לכוונת הלב, לטהרת המחשבה ולזכות הנפש. ולפיכך ראיתי חובה עלי לעורר את הלבבות הנרדמים ולהאיר את העיניים העצומות, למען ידעו בני האדם את חובתם השלמה לבוראם, חובת הגוף וחובת הנפש יחד.