העצלות היא מידה מגונה ביותר, והיא הפך הזריזות. כי העצל דוחה את מלאכתו ואינו עושה את המוטל עליו, וממציא תירוצים שונים כדי להצדיק את מחדלו. ואמר שלמה החכם: עצל אל תבוא שדהו ואל כרם איש חסר לב, והנה עלה כולו קמשונים. כלומר, מי שמתעצל, שדהו חרב וכרמו שמם.
ודע כי העצלות היא אם כל מיני כישלון. כי העצל אינו מצליח בתורה, שהרי אינו לומד. ואינו מצליח בעבודה, שהרי אינו עושה. ואינו מצליח ביחסים עם הבריות, שהרי אינו משקיע. וכל הצלחה בעולם באה על ידי עמל ומאמץ, ומי שמתעצל נשאר ריקם מכל.
ומסימני העצל שהוא אומר תמיד: מחר, מחר. כשאומרים לו ללמוד, אומר: אלמד מחר. כשאומרים לו לעשות מצווה, אומר: אעשה מחר. וכן הוא דוחה ודוחה עד שעוברים ימיו ואינו עושה כלום. ואמרו חכמים: אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.
ומנזקי העצלות בעבודת השם שהעצל מתפלל בלי כוונה, כי אינו טורח לכוון את לבו. ולומד תורה בעצלות ובלי התמדה, ולפיכך שוכח את מה שלמד. ומקיים את המצוות באופן שטחי ומינימלי, בלי להתאמץ לקיימן כהלכתן. וכל זה מפני שליבו עצל ואינו רוצה להשקיע מאמץ.
וכן העצלות מובילה לחטאים רבים. כי מי שיושב בטל ואינו עוסק בתורה ובמצוות, יצר הרע מתגבר עליו ומכניסו לחטא. וכבר אמרו חכמים: ישיבה בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא. כי כשהלב ריק מתוכן טוב, הוא מתמלא בתוכן רע.
ושלמה המלך תיאר את העצל ואמר: עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך. מעט שנות, מעט תנומות, מעט חיבוק ידים לשכב, ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן. כלומר, העצל ישן ומתנמנם, ופתאום בא עליו העוני והמחסור בלי שהספיק להתכונן.
והדרך לתקן את מידת העצלות היא שיתבונן האדם בקוצר החיים ובחומרת הדין. כי כשיחשוב שהימים עוברים ואינם חוזרים, ושעל כל רגע שבו התעצל עתיד ליתן דין וחשבון, יתעורר מעצלותו וימהר לעשות את המוטל עליו.
וכן ירגיל את עצמו לעשות דברים קשים וקטנים, ומתוך כך יקנה כוח לעשות דברים גדולים. כגון שיקום מוקדם בבוקר אף כשקשה לו, ויתפלל בזמן אף כשעייף, ויעשה חסד אף כשלא נוח לו. כי כל מעשה שעושה נגד העצלות מחזק את כוח הרצון שלו ומקרב אותו לזריזות.
ולסיכום, העצלות היא אויב גדול של האדם, ועליו להילחם בה בכל כוחו. ויזכור כי החיים קצרים והמלאכה מרובה, ואם לא עכשיו אימתי. ויתפלל שיזכה לזריזות ולמרץ בעבודת השם, ושלא ייפול ברשת העצלות שמכלה את ימיו בחינם.