הליצנות היא מידה מגונה ביותר, וחכמים הזהירו ממנה הזהרה גדולה. כי הליצן הוא מי שמלעיג ומתלוצץ על דברים קדושים ועל בני אדם, ובכך הוא מזלזל בערכי היסוד של החיים ומרחיק את עצמו ואת אחרים מעבודת השם. ואמרו חכמים: ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות.
ודע כי הליצן משתמש בשכלו ובכישרון הדיבור שלו לרעה. כי במקום שישתמש בכוח הדיבור ללמד ולעודד ולחזק, הוא משתמש בו ללעוג ולהשפיל ולהרוס. והליצנות היא כחומצה שמכלה כל דבר טוב, כי כשמלעיגים על דבר קדוש או על מעשה טוב, הוא מאבד את ערכו בעיני השומעים.
ומנזקי הליצנות שהיא מונעת תשובה. כי כשאדם שומע דברי מוסר ותוכחה, ומיד בא הליצן ומלעיג על הדברים, השומע מאבד את ההתעוררות שהיתה בלבו וחוזר לדרכו הרעה. ולפיכך אמרו שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, כי הליצנות הורסת את כל מה שהתוכחה בנתה.
וכן הליצנות מבזה את התורה ואת לומדיה. כי הליצן שמלעיג על תלמידי חכמים ועל שומרי מצוות, גורם לאחרים לזלזל בתורה ובמצוות. ואמרו חכמים על הליצנים: לץ לעונשין אינו למד, כלומר אף העונש אינו מביא את הליצן לתשובה, כי הליצנות משכיחה ממנו את הפחד ואת הרצינות.
ודע כי יש הבדל בין הומור בריא לבין ליצנות. הומור בריא הוא כשאדם אומר דבר מצחיק שאינו מבזה ואינו פוגע, ומטרתו לשמח את הלבבות ולהקל על המתח. ואילו הליצנות היא כשהצחוק בא על חשבון הזולת או על חשבון דברים קדושים. והחכם יודע להבחין בין שני אלה.
ואמרו חכמים כי הליצן נענש בייסורים, כמו שכתוב: שפטים נכונו ללצים. וכן אמרו שהליצן אינו מקבל פני שכינה, כלומר הליצנות מרחיקה את האדם מקרבת הבורא. כי השכינה שורה במקום של רצינות ושל קדושה, ולא במקום של ליצנות וקלות ראש.
והדרך להתרחק מן הליצנות היא שלא ישב האדם במושב ליצים, ולא יתחבר עם אנשים שרגילים ללעוג ולהתלוצץ. כי הסביבה משפיעה על האדם, ומי שמתחבר עם ליצנים, סופו שנעשה ליצן בעצמו. וכן ירגיל את עצמו לדבר ברצינות ולהתייחס בכבוד לכל אדם ולכל דבר קדוש.
וכן ראוי שידע האדם כי הצחוק והשמחה האמיתיים באים מדברים טובים וקדושים, ולא מליצנות ומלעג. אדם יכול לשמוח ולהיות עליז מבלי ללעוג באחרים. והשמחה שבאה מתורה ומצוות היא שמחה אמיתית שנשארת בלב, ואילו הצחוק שבא מליצנות הוא ריק ונעלם מהר.
ולסיכום, הליצנות היא מידה שמחריבה את הנפש ומרחיקה את האדם מבוראו ומבריותיו. ועל האדם להתרחק ממנה ולהתרחק ממי שעוסק בה. ויזכור תמיד שהדיבור הוא כלי יקר שניתן לו מאת הבורא, ועליו להשתמש בו לטוב ולא לרע, לבנייה ולא להריסה.