אורחות צדיקים

מחבר לא ידוע

אורחות צדיקים

שער י״ט

שער השתיקה

השתיקה היא מידה יקרה ונעלה שמצילה את האדם מחטאים רבים ומביאה לו חכמה ומנוחת הנפש. וכבר אמרו חכמים: סייג לחכמה שתיקה. ואמר שלמה: גם אויל מחריש חכם ייחשב, אוטם שפתיו נבון. ללמדך שהשתיקה היא סימן לחכמה ולבינה.

ודע כי רוב העבירות שאדם עושה הן בדיבור. לשון הרע, רכילות, שקר, חנופה, ניבול פה, דברים בטלים, ולאו שבועות, כולם חטאים של הפה. ואם ישמור אדם את פיו ולשונו, יינצל מחטאים רבים ועצומים. וכבר אמרו חכמים: מילה בסלע, שתיקה בתריי.

והשתיקה מועילה גם ביחסים בין אדם לחברו. כי הרבה מחלוקות ומריבות באות מדיבור יתר. כשאדם כועס ומדבר בלי לחשוב, הוא אומר דברים שמכאיבים ומעליבים, ואחר כך מתחרט אבל כבר נגרם הנזק. ואילו אם היה שותק לרגע וחושב לפני שמדבר, היה נמנע מנזקים רבים.

ואולם אין השתיקה ראויה בכל מקום ובכל זמן. כי יש זמנים שצריך לדבר, וששתיקה בהם היא חטא. כגון כשרואה עוול ושותק, או כשצריך להוכיח את חברו על מעשה רע ואינו מוכיח, או כשצריך ללמד תורה ושותק. בכל אלו השתיקה אינה מידה טובה אלא רעה.

והחכם יודע מתי לדבר ומתי לשתוק. כמו שאמר שלמה: עת לחשות ועת לדבר. והכלל הוא: כשהדיבור מביא תועלת ואינו גורם נזק, ראוי לדבר. וכשהדיבור אינו מביא תועלת או גורם נזק, ראוי לשתוק. ולפני שפותח את פיו, ישאל את עצמו: האם מה שאני עומד לומר הוא אמת? האם הוא מועיל? האם הוא נחוץ?

ומדרכי השתיקה הטובה שהאדם שומע דברי תוכחה ושותק, ואינו מתווכח ואינו מצדיק את עצמו. כי מי שמקבל תוכחה בשתיקה, מראה ענווה וחכמה, ומתקן את דרכיו. ומי ששומע עלבון ושותק, נקרא בפי חכמים: נעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, ועליהם אמר הכתוב: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

וכן השתיקה מועילה בלימוד. כי מי ששותק ומקשיב, לומד ומבין. ומי שמדבר כל הזמן, אינו שומע את מה שאחרים אומרים ואינו לומד דבר חדש. ולכן אמרו: לעולם ישמע אדם ואחר כך ידבר.

והדרך לקנות את מידת השתיקה היא שירגיל האדם את עצמו לחשוב לפני שמדבר. בכל פעם שרוצה לומר משהו, יעצור רגע ויחשוב: האם דבר זה ראוי להיאמר? האם הוא מועיל? ואם אינו ראוי או אינו מועיל, ישתוק. ומתוך הרגל זה, ילמד מתי ראוי לדבר ומתי ראוי לשתוק.

ולסיכום, השתיקה היא מגן וחומה לאדם, ומצילה אותו מחטאים ומצרות רבות. מי שיודע לשתוק במקום הראוי, זוכה לחכמה ולמנוחת נפש ולאהבת הבריות. ויתפלל האדם שיזכה לשמור את פיו ולשונו, ושדבריו יהיו תמיד דברי חכמה ודברי תועלת.