שאלת הנשמה: אחרי שביארת לי את עניין הטוב והרע, רצוני להבין כיצד הקב"ה מנהיג את עולמו. האם הוא משגיח על כל פרט ופרט, או שמא שם את הטבע לפעול מעצמו והוא מביט מרחוק?
תשובת השכל: דעי שזהו יסוד גדול באמונת ישראל: הקב"ה משגיח על כל פרט ופרט בבריאה, מן הגדול ביותר ועד הקטן ביותר. אין עלה נופל מעץ בלי שהוא יתברך גוזר כך, ואין אדם נוקף אצבעו למטה שלא מכריזין עליו מלמעלה. זוהי ההשגחה הפרטית — שכל מה שקורה בעולם מכוון ומדויק על ידי הבורא.
שאלת הנשמה: אם כן, כיצד מתיישבת ההשגחה הפרטית עם הבחירה החופשית? אם הקב"ה קובע הכל מראש — היכן המקום לבחירתו של האדם?
תשובת השכל: זוהי אכן שאלה שגדולי עולם עסקו בה, והתשובה היא שהקב"ה בחכמתו האין-סופית מסוגל לנהל את ההשגחה ולכוון את כל הפרטים, ובו בזמן להשאיר לאדם את חופש הבחירה. הוא אינו כופה על האדם לבחור בטוב או ברע, אך הוא מכוון את הנסיבות כך שבסופו של דבר — בין אם האדם בוחר בטוב ובין אם לאו — התכלית הנרצית תושג.
שאלת הנשמה: האם ניתן להבין את הדבר הזה בשכל אנושי?
תשובת השכל: לא בשלמות, אך ניתן להבין את העיקרון. חשבי על כך: הקב"ה הוא מעל הזמן. הוא רואה את העבר, ההווה והעתיד כאחד. מנקודת המבט שלו, אין סתירה בין ידיעתו לבחירת האדם — כי הוא "יודע" את בחירתו של האדם לא מפני שהוא קובע אותה, אלא מפני שהוא רואה אותה מנקודה שמעבר לזמן. האדם בוחר בחופשיות, והקב"ה יודע מה יבחר — ושני הדברים מתקיימים יחד.
שאלת הנשמה: וכיצד ההשגחה מובילה את העולם אל התכלית?
תשובת השכל: ההשגחה פועלת בשני מישורים. המישור הראשון הוא ההנהגה הכללית — כיצד הקב"ה מכוון את ההיסטוריה כולה לעבר הגאולה והתיקון השלם. המישור השני הוא ההנהגה הפרטית — כיצד כל אדם מקבל בדיוק את הנסיבות שהוא צריך כדי למלא את תפקידו. וכל פרט קטן משתלב בתמונה הגדולה, כחלקי פסיפס שרק כשמסתכלים עליהם יחד — רואים את התמונה השלמה.
שאלת הנשמה: ואם אדם סובל — האם גם זו השגחה?
תשובת השכל: כן, גם הסבל הוא חלק מההשגחה. לפעמים הסבל בא כדין — כעונש על חטא, שתכליתו לכפר ולטהר. לפעמים הוא בא כניסיון — לזכך את האדם ולהעלותו למדרגה גבוהה יותר. ולפעמים הוא בא כחלק מתיקון כללי — שהאדם נושא על כתפיו חלק מן התיקון של הכלל. בכל מקרה, אין סבל שהוא מקרי או חסר משמעות. הכל מדוד בדיוק נפלא, ולכל יסורין יש תכלית שתתגלה לעתיד.