אחר שביארנו את עניין הספירות, צריך לבאר עניין הפרצופים, שהוא יסוד גדול מאוד בהבנת הזוהר. דע כי הספירות העשר אינן עומדות כנקודות בודדות, אלא מתארגנות ב"פרצופים" – מערכות שלמות של הנהגה, שכל אחת מהן כוללת בתוכה את כל העשר ספירות בסדר מסוים.
והפרצופים העיקריים הם שישה: עתיק יומין, אריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אנפין ונוקבא דזעיר אנפין. עתיק יומין הוא הפרצוף העליון ביותר, והוא כנגד הכתר העליון, ובו גנוז רצון הרצונות – הרצון הראשוני שקדם לכל. הוא נקרא "עתיק" כי הוא קדום לכל, ו"יומין" כי ממנו נמשכים כל ימי ההנהגה.
אריך אנפין פירושו "ארוך פנים", והוא בחינת הסבלנות העליונה וההנהגה הרחבה. הוא כנגד הכתר בבחינתו המתגלה, ובו שלוש עשרה מידות הרחמים שמתגלות בראש השנה וביום הכיפורים. בזוהר הקדוש מתואר אריך אנפין ב"אדרא רבא" וב"אדרא זוטא" בפירוט רב, וכל תיאור ותיאור – שערות, מצח, עיניים – הוא רמז למידת הנהגה מסוימת.
אבא הוא פרצוף החכמה, והוא המקור שממנו נמשכת ההשפעה השכלית העליונה. בזוהר נקרא "אבא עלאה" או "חכמה עלאה", והוא מכוון כנגד אות י' של שם הוי"ה. מאבא נמשכת ההארה הראשונית, כמו נקודה של אור שממנה מתפשט הכל.
אמא היא פרצוף הבינה, והיא המקבלת את נקודת החכמה ומרחיבה אותה ומפרטת אותה. בזוהר נקראת "אמא עלאה" ו"תשובה" ו"עלמא דאתי", והיא מכוונת כנגד ה' ראשונה של שם הוי"ה. ממנה נבנים כל הפרצופים התחתונים, ועל כן נקראת "אמא" – כי היא מולידה ומגדלת את כל המדרגות שלמטה.
זעיר אנפין פירושו "קצר פנים" או "קטן פנים", והוא פרצוף המידות – שש הספירות מחסד עד יסוד. הוא עיקר ההנהגה הגלויה בעולם, והוא מכוון כנגד אות ו' של שם הוי"ה. בזוהר נקרא "קודשא בריך הוא", "מלכא", ולפעמים סתם "בן". הוא הממזג את החסד והדין ומנהיג את העולם בפועל.
נוקבא דזעיר אנפין היא פרצוף המלכות, והיא המקבלת את כל ההשפעה מזעיר אנפין ומעבירה אותה לעולמות התחתונים. בזוהר נקראת "שכינתא", "כלה", "כנסת ישראל", "סיהרא", והיא מכוונת כנגד ה' אחרונה של שם הוי"ה. יחסה לזעיר אנפין הוא כיחס הלבנה לשמש – מקבלת ומשקפת את אורו.
ודע כי היחס בין הפרצופים הוא יחס של השפעה וקבלה מסודר: עתיק משפיע לאריך אנפין, אריך אנפין לאבא ואמא, אבא ואמא לזעיר אנפין, וזעיר אנפין לנוקבא. וכל "הולדה" שנזכרת בזוהר – כגון "אמא ילדה לברא" – הכוונה להשפעת אורות מפרצוף עליון לפרצוף תחתון.
ועניין גדול הוא שהפרצופים אינם נפרדים זה מזה, אלא כל אחד כלול בחברו ומחובר עמו. עתיק גנוז בתוך אריך אנפין, ואריך אנפין מקיף את אבא ואמא, ואבא ואמא בונים את זעיר אנפין ונוקבא. והכל הוא מערכת אחת שלמה של הנהגה אלוהית, שאין בה פירוד כלל.
נמצא כי הפרצופים הם הדרך שבה הזוהר מתאר את ההנהגה האלוהית בשלמותה. כל מאמר בזוהר שמדבר על יחסים – בין אב לבן, בין חתן לכלה, בין מלך לגבירה – הוא תיאור של יחסי הפרצופים ושל אופן ההשפעה ביניהם. ומי שמבין את הפרצופים, מבין את לב ליבו של הזוהר.