מן הסודות הגדולים ביותר שהזוהר עוסק בהם הוא סוד הצמצום, דהיינו כיצד יכול עולם מוגבל להתקיים בתוך אור אין סוף שאין לו גבול. דע כי קודם בריאת העולם היה אור אין סוף ברוך הוא ממלא את כל המציאות, ולא היה מקום פנוי כלל. ולא היה אפשר לשום נברא להתקיים, כי אור אין סוף מבטל כל מציאות אחרת.
ועל כן צמצם הקדוש ברוך הוא, כביכול, את אורו, והסתיר חלק מן ההתגלות שלו, כדי ליצור מקום שבו יוכלו הנבראים להתקיים. וצמצום זה אינו הסתלקות ממשית חס ושלום, כי "מלוא כל הארץ כבודו", אלא הוא הסתרה – האור עדיין נמצא, אך אינו מתגלה בכל עוצמתו.
ובזוהר הקדוש, עניין הצמצום מתואר בלשון "בוצינא דקרדינותא" – ניצוץ חשוך, או אור כהה. והכוונה היא שמתוך אור אין סוף הבלתי מוגבל, יצא ניצוץ מוגדר ומצומצם, שהוא ראשית ההתגלות המוגבלת. ומאותו ניצוץ התחילה כל ההשתלשלות.
ודע כי לאחר הצמצום נשאר "רשימו" – רושם, שאריה של האור שהיה. הרשימו הזה הוא כמו זיכרון של האור המקורי, והוא מהווה את החומר הבסיסי שממנו נבנו כל העולמות. הוא אינו האור עצמו, אך הוא נושא את חותם האור, כפי שהכלי נושא את ריח הבושם שהיה בו אף לאחר שהבושם הוסר.
ואחר הצמצום והרשימו, נמשך "קו" של אור מן אין סוף אל תוך החלל שנוצר. קו זה הוא האור המצומצם, המוגבל, שממנו נבנו כל הספירות והעולמות. והקו הזה הוא בחינת "ישר" – אור ישר שיורד מלמעלה למטה בסדר מדורג, וכל מדרגה שהוא עובר בה נעשית ספירה או עולם.
ובזוהר, כשנאמר "רזא דרזין" – סוד הסודות – לעתים קרובות הכוונה לסוד הצמצום, כי הוא השורש של כל ההנהגה כולה. בלי הצמצום לא היה עולם, ובלי הרשימו לא היו כלים, ובלי הקו לא היו ספירות. הכל נובע מן הצמצום הראשוני.
וכלל גדול הוא שהצמצום אינו חיסרון אלא מעלה. כי דווקא על ידי הצמצום וההסתרה יכולה להתקיים מציאות של בחירה חופשית, ועל ידה יכולים הנבראים לזכות בשכר. אילו האור היה מתגלה בכל עוצמתו, לא הייתה בחירה כלל, כי הכל היה בטל באור אין סוף. הצמצום הוא אפוא תנאי הכרחי לקיום העולם ולתכלית הבריאה.
ודע כי הצמצום חוזר ונשנה בכל מדרגה ומדרגה של ההשתלשלות. כשם שהיה צמצום ראשוני גדול לפני כל הבריאה, כך יש צמצומים קטנים בכל מעבר מעולם לעולם ומספירה לספירה. כל מדרגה תחתונה נוצרת על ידי צמצום של המדרגה שלמעלה ממנה, וכך האור הולך ומצטמצם עד שמגיע לעולם העשייה.
ובזוהר הקדוש, כשנאמר "פרסא" או "מסך" בין מדרגה למדרגה, הכוונה לצמצום שבין אותן מדרגות. הפרסא מסתירה את האור העליון ומאפשרת למדרגה התחתונה להתקיים בכוחות שלה. ויש פרסאות בין אצילות לבריאה, בין בריאה ליצירה, ובין יצירה לעשייה.
ונמצא כי סוד הצמצום הוא היסוד שעליו בנוי כל מבנה ההשתלשלות שמתארת הזוהר. הוא מבאר כיצד מתוך אחדות פשוטה של אין סוף נוצרה מציאות מורכבת של עולמות וספירות ונבראים. וכל מי שמבין את הצמצום מבין את השורש של כל ההנהגה – כיצד הבורא יתברך מנהיג את עולמו תוך שהוא נסתר ומתגלה כאחד.