אחר שביארנו את סוד הצמצום, צריך לבאר את סוד התיקון, שהוא ההמשך ההכרחי של הצמצום. דע כי אחר שנמשך הקו מאין סוף אל תוך החלל, התחילו להתגלות הספירות. בתחילה התגלו הספירות בצורה פשוטה, כנקודות בודדות זו תחת זו, ללא קשר וללא התכללות ביניהן. מצב זה נקרא בזוהר "עולם הנקודות" או "עולם התוהו".
ובעולם התוהו, כל ספירה עמדה בפני עצמה ורצתה לקבל את כל האור לעצמה, ולא הייתה התכללות ושיתוף בין הספירות. וכתוצאה מכך הכלים לא יכלו להכיל את האור העצום שנמשך אליהם, ונשברו. וזהו סוד "שבירת הכלים" שעליו מדבר הזוהר רבות, והוא גם סוד "מות המלכים" הנזכר בפרשת וישלח – "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל".
ושבירת הכלים היא אירוע מכוון מלכתחילה, שתכליתו להביא לתיקון. כי מן השברים שנפלו למטה נוצר חומר הגלם לבניית העולמות התחתונים, וניצוצות הקדושה שנפלו עם השברים הם הם שצריכים תיקון והעלאה. וכל מהות ההנהגה האלוהית לאחר השבירה היא תהליך של תיקון – איסוף הניצוצות, בנייה מחדש, והבאת הכל לשלמות.
והתיקון בא על ידי שהספירות מתארגנות מחדש, לא כנקודות בודדות אלא כפרצופים שלמים. בפרצוף, כל ספירה כלולה מעשר ויש יחסי גומלין ושיתוף בין כולן. וזהו ההבדל העיקרי בין תוהו לתיקון: בתוהו – פירוד ונפילה; בתיקון – התכללות ועמידה.
ובזוהר הקדוש, כשנאמר "אתתקנו" – נתתקנו – הכוונה שהספירות חזרו ונבנו בצורת פרצופים. וכשנאמר "אתבריר" – נתברר – הכוונה שניצוצות הקדושה הופרדו מן הקליפות ועלו למקומם. כל תהליך ההיסטוריה, לפי הזוהר, הוא תהליך של בירור והעלאת ניצוצות.
ודע כי התיקון אינו נעשה בבת אחת, אלא בהדרגה, לאורך כל ימי העולם. כל דור ודור מתקן חלק מן הניצוצות, וכל נשמה שיורדת לעולם באה לתקן ניצוצות מסוימים השייכים לשורשה. וכשכל הניצוצות ייתקנו ויעלו לשורשם, יגיע העולם לתיקונו השלם, וזהו סוד ביאת המשיח.
ויש לדעת כי מלבד התיקון שנעשה מלמעלה – דהיינו בניית הפרצופים על ידי הבורא – יש תיקון שנעשה מלמטה על ידי בני האדם. כל מצווה שאדם מקיים מעלה ניצוצות קדושה ומתקנת חלק מן השבירה. וכל עבירה, חס ושלום, מפילה ניצוצות ומחזירה אותם לקליפות.
ובזוהר, כשנאמר "תיקונא דעלמא" – תיקון העולם – הכוונה לתהליך הגדול הזה של איסוף הניצוצות והבאת הכל לשלמות. וכשנאמר "לאתקנא שכינתא" – לתקן את השכינה – הכוונה שהשכינה, שהיא המלכות, נפגעה מן השבירה ומן הגלות, וצריך לתקנה ולהחזירה לשלמותה.
וכלל גדול הוא שהתיקון נעשה בעיקר על ידי שלושה דברים: תורה, תפילה ומעשים טובים. התורה מבררת את הניצוצות בכוח חכמתה. התפילה מעלה אותם למעלה בכוח הכוונה. והמעשים הטובים מתקנים את הכלים ומכשירים אותם לקבל אור. ושלושתם יחד הם הכלים שנתן הבורא לישראל כדי להשלים את התיקון.
ונמצא כי סוד התיקון הוא הנושא המרכזי של כל הזוהר הקדוש. הזוהר מתאר את מצב העולם כתהליך מתמשך של תיקון, שבו כל פרט ופרט – כל מצווה, כל תפילה, כל מעשה טוב – תורם לתיקון הכללי. וכל מאמרי הזוהר על הספירות, הפרצופים, הזווגים והנשמות, כולם מכוונים לנושא אחד: כיצד מגיעים לתיקון השלם שבו "יהיה ה' למלך על כל הארץ".