בשער זה נבאר את סוד מידת הדין ותפקידה בהנהגה האלוקית. מידת הדין שורשה בספירת הגבורה, והיא הכוח האלוקי המצמצם ומגביל, השופט ומעניש, המבדיל בין טוב לרע. ואף על פי שמידת הדין נראית לבני האדם כמידה קשה, הרי היא הכרחית לקיום העולם, כי בלא דין אין צדק ובלא צדק אין עולם.
וביאור הצורך בדין: כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, תחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מידת הרחמים. ופירוש הדבר הוא שהעולם צריך את שתי המידות — דין ורחמים — כדי להתקיים, וכשיש רק דין העולם נחרב, וכשיש רק רחמים אין גבולות ואין סדר.
ודע כי הדין בעצמו אינו רע חלילה, אלא הוא חלק מן הטוב האלוקי. כי הדין הוא שמציב גבולות וגדרים, והגבולות הם המאפשרים את קיום המציאות. בלא גבולות — הכל מתבטל באין סוף ואין קיום לשום דבר. הכלים שביארנו בשער עצמות וכלים הם בסוד הדין, כי הכלי מגביל את האור ומאפשר לו להתגלות.
ויש חמש בחינות בדין: דין שבחסד — שהוא ההגבלה שיש אפילו בתוך החסד, כי גם החסד צריך גבולות; דין שבגבורה — שהוא הדין העיקרי והחזק; דין שבתפארת — שהוא הדין הממותק ברחמים; דין שבנצח וההוד — שהוא הדין המתפשט למטה; ודין שבמלכות — שהוא הדין שמתגלה בפועל בעולם.
ודע כי כשמתגבר הדין יותר מדי, הוא מתפשט ויוצא מן הקדושה ונהיה מקור לקליפות. כי הקליפות שורשן בדינים קשים שיצאו ממערכת הספירות ולא נמתקו כראוי. ועל כן תפקיד האדם הוא להמתיק את הדינים — כלומר לאזן אותם עם מידת החסד ולמנוע אותם מלצאת אל הקליפות.
והמתקת הדינים נעשית על ידי כמה דרכים: על ידי לימוד תורה — שהתורה ממתקת את הדינים כי היא מן הבינה שנקראת "אמא עילאה"; על ידי תשובה — שהתשובה מהפכת את הדינים לרחמים; ועל ידי צדקה — שהצדקה ממתקת את הדין במידת החסד. וכן על ידי תפילה בכוונה ועל ידי קידוש השם.
ויש זמנים שבהם מתגבר הדין יותר: בימי הדין — ראש השנה ויום הכיפורים — מתגברת מידת הדין ובאים לדין לפני ה'. ויש שעות ביום שמתגבר בהן הדין — שעת מנחה, שהיא שעת דין. ויש ימים בשבוע — יום שלישי, שהוא כפל דין. ובכל הזמנים הללו צריך האדם להתחזק בתורה ובתפילה להמתיק את הדינים.
ונמצא שמידת הדין היא חלק הכרחי מן ההנהגה האלוקית, והבנתה מבינה את כל עניין הצמצום, ההגבלה, העונש והשכר, ומתוך הבנה זו ידע האדם כיצד לעבוד את ה' ביראה ובאהבה כאחד.