בשער זה נבאר את סוד מידת החסד ותפקידה בהנהגה האלוקית. מידת החסד שורשה בספירת החסד שנקראת גם "גדולה", והיא הכוח האלוקי המשפיע ונותן, המרחיב ומגדיל, החונן ומרחם. והיא הספירה הראשונה של שבע ספירות ההנהגה, והיא פותחת את סדר ההשפעה מלמעלה למטה.
וביאור מהות החסד: החסד הוא ההשפעה שאינה תלויה בזכות המקבל אלא בטוב המשפיע. כלומר, הקדוש ברוך הוא משפיע חסד לבריותיו לא מפני שהם ראויים לכך אלא מפני שטבעו להיטיב. וזהו ההבדל בין חסד לצדק — הצדק נותן לכל אחד כפי מעשיו, והחסד נותן מעבר למעשים, מתוך טוב לב וחנינה.
ודע כי החסד הוא שורש הבריאה, כי נאמר "עולם חסד יבנה" — העולם נברא במידת החסד. ופירושו שלא היה שום הכרח בבריאת העולם, אלא הקדוש ברוך הוא ברא אותו מתוך חסד טהור, מרצונו הטוב להיטיב לנבראיו. ועל כן מידת החסד היא המידה הראשונה שמתגלה בבריאה.
ויש שלוש בחינות בחסד: חסד עליון — שהוא חסד הכתר, חסד נעלם שלמעלה מכל הבנה, והוא החסד שבו נברא העולם; חסד אמצעי — שהוא חסד הספירות, ההשפעה הזורמת מספירה לספירה; וחסד תחתון — שהוא החסד המתגלה בעולם בפועל, על ידי מעשי טוב וחסד של בני אדם.
ודע כי אברהם אבינו עליו השלום הוא כנגד ספירת החסד, ועל כן מידתו הייתה הכנסת אורחים ואהבת הבריות. ועל ידי חסדו של אברהם נתגלה חסד ה' בעולם, וממנו למדו כל הדורות את מידת החסד. ועל כן אנו מתפללים "אלוקי אברהם" — שאברהם גילה את מידת החסד האלוקי.
ויש קשר עמוק בין חסד לאהבה, כי האהבה היא שורש החסד — מי שאוהב, טבעו להיטיב ולחון ולתת. ועל כן נקרא החסד "ימין" — כי הימין פתוחה לתת ולקבל באהבה. וזהו שנאמר "ימינך ה' נאדרי בכח" — כי כוח החסד הוא הכוח הגדול ביותר, גדול אפילו מכוח הדין.
ודע כי החסד ממתק את הדין, וזהו עיקר עבודת האדם — להגביר את החסד על הדין. כשהאדם עושה חסד בעולם, הוא מעורר את מידת החסד למעלה, והחסד העליון מתגבר על הדין וממתק אותו. ועל כן אמרו חכמים "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה" — כי החסד פועל בעליונים יותר מכל דבר אחר.
ונמצא שמידת החסד היא המידה שעליה נבנה העולם ושעל ידיה מתקיים, ומי שהולך בדרך החסד הולך בדרכי ה', ונאמר עליו "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון" — שהולך בדרכי ה' ומגלה את אור החסד בעולם.