בשער זה נבאר את ההבדל שבין מהותן של הספירות לבין הנהגתן, כי שני עניינים נפרדים הם: המהות — מה הן הספירות בעצמן ומה טבען; וההנהגה — כיצד פועלות הספירות בעולם ומה תפקידן בסדר ההנהגה האלוקית. ורבים מן המעיינים טועים ומערבבים את שני העניינים הללו, ועל כן באנו לבאר ולהבהיר.
המהות האלוקית היא פשוטה ואין בה שום שינוי ותמורה, כי האלוקות אינה משתנה חלילה ואין בה ריבוי אמיתי. אלא שמצד ההנהגה, כלומר מצד הפעולה והגילוי כלפי העולמות, יש ריבוי ושינוי, כי פעם הקדוש ברוך הוא מנהיג בחסד ופעם בדין, פעם ברחמים ופעם בגבורה, וכל זה מצד ההנהגה ולא מצד המהות.
ולהבין זאת נמשיל משל: השמש היא אחת ופשוטה ואורה אחד, אלא שכשאור השמש עובר דרך זכוכית אדומה הוא נראה אדום, ודרך זכוכית כחולה נראה כחול, ודרך זכוכית ירוקה נראה ירוק. השינוי אינו באור עצמו אלא בכלי שדרכו עובר האור. כך המהות האלוקית אחת היא, אלא שכשמתגלית דרך כלי החסד נראית כחסד, ודרך כלי הגבורה נראית כגבורה, והכל מצד הכלים ולא מצד המהות.
ויש בזה תשובה לשאלה גדולה ששואלים הפילוסופים: אם האלוקות אחת, כיצד ייתכנו בה ריבוי ספירות? והתשובה היא שהריבוי אינו במהות אלא בהנהגה, כלומר בדרכי הגילוי והפעולה. כשם שלאדם אחד יש כוחות רבים — שכל, רגש, רצון, דיבור — ואין הריבוי פוגם באחדותו, כך לאלוקות יש מידות וספירות רבות ואין בזה פגם באחדותה.
והנהגת הספירות היא על פי סדר מסוים הנקרא "סדר ההשתלשלות": מן העילה אל העלול, מן הסיבה אל המסובב, מלמעלה למטה. כל ספירה מקבלת מן הספירה שמעליה ומשפיעה לספירה שמתחתיה, וכך נמשך השפע משורשו העליון עד שמגיע לעולם הזה התחתון. וסדר זה אינו מקרי אלא הכרחי, כי כל ספירה צריכה את מה שלמעלה ממנה כדי לפעול.
ודע כי יש שני סוגי הנהגה: הנהגה כללית והנהגה פרטית. ההנהגה הכללית היא הסדר הקבוע שבו נוהגות הספירות תמיד — חסד בימין, גבורה בשמאל, תפארת באמצע וכן הלאה. וההנהגה הפרטית היא ההתנהגות המשתנה לפי מעשי בני האדם — כשישראל עושים רצונו של מקום מתגברת מידת החסד, וכשאינם עושים מתגברת מידת הדין.
ונמצא שההנהגה האלוקית תלויה במעשי התחתונים, וזהו סוד גדול ונורא: שהאדם בכוח מעשיו משפיע על סדר ההנהגה העליונה. כשמקיים מצוות — מעורר את מידת החסד ומושך שפע של ברכה לעולם; וכשעובר עבירות — מעורר את מידת הדין ומונע את השפע. ועל כן גדולה אחריות האדם, שבידו להשפיע לטוב או למוטב על כל ההנהגה.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל "צדיקים מתקנים את העולם" — לא רק את העולם הזה התחתון, אלא את כל סדר העולמות העליונים, על ידי שמעוררים את ההנהגה הנכונה ומכוונים את הספירות לפעול בהרמוניה ושלמות.