הצחצחות הן מדרגות של אור עליון ביותר הנמצאות בין האין סוף ברוך הוא לבין הספירה הראשונה שהיא הכתר. ושם "צחצחות" הוא מלשון צח וזך, כי אורות אלו הם צחים וזכים מכל שאר האורות, ואין בהם שום עכירות או הגבלה. והם בסוד מה שאמר הנביא "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים" — כלומר אור עליון שאין כמותו.
והנה חכמי הקבלה הראשונים נחלקו בעניין הצחצחות: יש מהם שמנו שלוש צחצחות, ויש שמנו ארבע, ויש שמנו עשר. ושורש המחלוקת הוא בהבנת הקשר שבין האין סוף לכתר — האם הכתר עצמו הוא בכלל הצחצחות או שהצחצחות הן מדרגות שלמעלה מן הכתר. ואנו מכריעים שהצחצחות הן מדרגות שבין האין סוף לכתר, והן הגשר שבין הבלתי מוגבל למוגבל.
ועניין הצחצחות קשור לסוד הצמצום, כי כדי שהאור האין סופי יוכל להתגלות בכלים מוגבלים, היה צורך בתהליך הדרגתי של צמצום והתמעטות. והצחצחות הן שלבי הביניים בתהליך זה — אורות שכבר אינם אינסופיים לגמרי אך עדיין אינם מוגבלים כספירות. הן כאילו "מסננות" את האור האין סופי ומכשירות אותו לרדת ולהתלבש בכלי הספירות.
ודע כי הצחצחות הן בסוד "רעוא דרעוין" — רצון הרצונות — שהוא הרצון העליון ביותר שקדם לכל. לפני שנאצלה הספירה הראשונה, כבר היה רצון אלוקי להאציל, ורצון זה הוא בסוד הצחצחות. ואין אנו יכולים להשיג את מהות הצחצחות ממש, כי הן למעלה מכל השגה, אלא אנו יודעים על מציאותן מתוך הכרח שכלי ומתוך רמזי המקובלים.
ויש הקשר בין הצחצחות לבין תפילת עמידה, כי בתפילה האדם עולה ממדרגה למדרגה עד שמגיע לדבקות עליונה. ושלוש ברכות ראשונות של העמידה — אבות, גבורות וקדושה — מכוונות כנגד שלוש מדרגות עליונות שהן בסוד הצחצחות, שבהן הנשמה מתדבקת באור העליון ומתעלה למעלה מכל השגה.
ואמרו המקובלים כי בשעה שהצדיקים הגדולים מגיעים לדבקות עליונה בתפילתם או בלימודם, הם נוגעים באור הצחצחות, ובאותו רגע נפשם מתפשטת מן הגוף כמעט, והם משיגים השגות שאין הפה יכול לבטא ואין הלב יכול לחשוב, כי ההשגה הזאת היא למעלה מן השכל ומן הרגש.
ודע כי הצחצחות אינן עניין שכלי בלבד אלא הן מציאות רוחנית ממשית, וכל מי שעוסק בתורה ובמצוות בטהרה ובקדושה, הרי הוא מושך אור מן הצחצחות אל העולם, אף על פי שאינו מרגיש בכך ואינו יודע מזה. כי כל פעולה טובה שנעשית למטה מעוררת תנועה בכל רבדי ההוויה, עד הצחצחות העליונות.
ונמצא שהצחצחות הן המעבר שבין הסתום לגלוי, שבין מה שאינו נתפס כלל למה שמתחיל להיתפס ולהיות ידוע, ועל ידי הבנת עניינן מבין המקובל כיצד התחיל תהליך ההתגלות האלוקית, מן האין סוף הנעלם לעולם הספירות הגלוי.