דע, כי התנאים הקדושים — חכמי המשנה — היו בעלי נשמות גבוהות ומתוקנות, והם המשיכו את שושלת הנשמות הקדושות מזמן הנביאים. ואמר מורי האר״י ז״ל, כי כל תנא ותנא היה ניצוץ מנשמה קדומה, ותורתו קשורה לשורש נשמתו.
וביאר מורי ז״ל, כי רבי עקיבא בן יוסף היה ניצוץ מנשמות גבוהות ביותר. ואמר מורי ז״ל שבנשמת רבי עקיבא היו ניצוצות מנשמת קין שתוקנו, ולכן רבי עקיבא היה בן גרים — כי קין היה בבחינת "גר" שנע ונד בארץ. ורבי עקיבא תיקן את נשמת קין על ידי שמסר נפשו על קדושת ה׳.
ודע, כי רבי שמעון בר יוחאי היה ניצוץ מנשמת משה רבינו, ולכן זכה לגלות את סודות הזוהר הקדוש. ואמר מורי ז״ל, כי כשם שמשה נסתתר במערה כשביקש לראות את כבוד ה׳, כך רשב״י נסתתר במערה שלוש עשרה שנה וגילה את סודות התורה.
ואמר מורי ז״ל, כי הלל הזקן היה ניצוץ מנשמת אהרן הכהן, ולכן היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" — בדיוק כמידותיו של אהרן. ושמאי היה ניצוץ ממשה, ולכן היה בבחינת דין ואמת.
וצריך להבין, כי רבי מאיר — שנקרא "מאיר עיני חכמים" — היה ניצוץ מנשמת הבל, ולכן כוחו היה בהארת התורה. ורבי יהודה היה ניצוץ מנשמת יהודה בן יעקב, ולכן היה מנהיג וחכם בהלכה. וכל תנא ושורש נשמתו.
ודע עוד, כי מורי ז״ל גילה קשרים מפתיעים בין התנאים. כגון שרבי עקיבא ורבי ישמעאל היו משני שורשים שונים — קין והבל — ולכן חלקו זה על זה בהלכה, כי שורשי נשמותיהם שונים ולכל אחד ראיה אחרת של התורה.
וביאר מורי ז״ל, כי עשרת הרוגי מלכות — עשרה תנאים שנהרגו בידי הרומאים — באו לתקן את חטא מכירת יוסף על ידי עשרת אחיו. וזהו גלגול עמוק ומזעזע — שעשרה צדיקים מוסרים את נפשם כדי לתקן חטא שנעשה דורות רבים לפניהם.
והנה אמר מורי ז״ל, כי רבי יהודה הנשיא — עורך המשנה — היה ניצוץ מנשמת דוד המלך, ולכן נקרא "רבינו הקדוש". וכשם שדוד קיבץ את ישראל תחת מלכותו, כך רבי יהודה קיבץ את כל התורה שבעל פה במשנה.
ודע, כי מחלוקות התנאים אינן מחלוקות של טעות, אלא "אלו ואלו דברי אלהים חיים" — כי כל תנא רואה את התורה מזווית שורש נשמתו, וכל הזוויות אמיתיות. וזהו סוד עמוק — שהתורה נראית אחרת מכל שורש נשמה, וכולן אמת.
וזהו שאמרו חז״ל "שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית המקדש" — כי בכל תנא שנפטר, ניצוץ קדוש עולה למרום, אך הוא ממשיך להאיר לדורות הבאים על ידי תורתו שנשארה. ותורת התנאים היא אור נצחי המאיר לכל הדורות.