דע, כי האמוראים — חכמי התלמוד — הם הדור שאחר התנאים, ונשמותיהם הן המשך גלגולי הנשמות הקדושות. ואמר מורי האר״י ז״ל, כי האמוראים קיבלו את נשמותיהם מן התנאים, וכל אמורא הוא בבחינת המשך ותיקון של תנא מסוים.
וביאר מורי ז״ל, כי רב ושמואל — גדולי האמוראים בבבל — היו ניצוצות מנשמות גבוהות. רב היה ניצוץ מנשמת משה רבינו מצד מסוים, ושמואל היה ניצוץ מנשמת שמואל הנביא, ולכן נקרא בשמו. ושניהם ביחד תיקנו בחינות שונות בתורה.
ודע, כי רבי יוחנן ריש לקיש היו זוג של נשמות מתוקנות. ואמר מורי ז״ל, כי רבי יוחנן היה ניצוץ מנשמת יוסף הצדיק, ולכן היה יפה תואר ביותר כמו יוסף. וריש לקיש היה ניצוץ מנשמה שהיתה צריכה תיקון גדול, ולכן תחילה היה ליסטים ואחר כך חזר בתשובה והפך לגדול בתורה.
ואמר מורי ז״ל, כי אביי ורבא — גדולי אמוראי בבל — היו ניצוצות מנשמת הבל ומנשמת קין. ולכן מחלוקותיהם בתלמוד הן המשך של הבירור בין קין להבל, אך הפעם בקדושה ובתורה, ולא בשפיכות דמים חס ושלום.
וצריך להבין, כי האמוראים לא חלקו על התנאים, כי נשמות התנאים היו גבוהות יותר. אך האמוראים תיקנו בחינות שהתנאים לא תיקנו, כי כל דור יש לו את התיקון המיוחד שלו. ומלאכת האמוראים היתה לפרש ולבאר את דברי התנאים — וזהו תיקון בפני עצמו.
ודע עוד, כי מורי ז״ל גילה שרבינא ורב אשי — שחתמו את התלמוד — היו ניצוצות מנשמת משה ואהרן. כי כשם שמשה ואהרן העבירו את התורה הכתובה, כך רבינא ורב אשי חתמו את התורה שבעל פה. ובזה נסגר מעגל גדול של תיקון הנשמות.
וביאר מורי ז״ל, כי ישנו קשר בין אמוראי ארץ ישראל לאמוראי בבל. אמוראי ארץ ישראל תיקנו את בחינת "ארץ הקודש" ואמוראי בבל תיקנו את בחינת "גלות". ושני התיקונים נצרכים — תיקון בקדושה ותיקון בגלות.
והנה אמר מורי ז״ל, כי לאחר חתימת התלמוד, הנשמות הגדולות ממשיכות להתגלגל בדורות הגאונים, הראשונים והאחרונים. ובכל דור, ניצוצות מנשמות התנאים והאמוראים מתגלגלים בחכמי ישראל ומאירים את התורה.
וזהו שאמרו חז״ל "אם ראשונים כמלאכים — אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם — אנו כחמורים" — שנשמות הראשונים היו גבוהות יותר, אך גם נשמותינו הן ניצוצות מהם, ועלינו להמשיך את תיקונם ולהשלים את מה שהם החלו.