שער הגלגולים

רבי חיים ויטאל · מתורת האר״י הקדוש

שער הגלגולים · ר׳ חיים ויטאל

הקדמה ד׳

תיקון הנפש

דע, כי תיקון הנפש הוא היסוד הראשון שצריך האדם לעסוק בו, כי הנפש היא המדרגה הראשונה מחלקי הנשמה והיא הקרובה ביותר לגוף הגשמי. וכל עוד לא תיקן האדם את נפשו, לא יוכל לזכות לשאר המדרגות — לרוח ולנשמה — שהרי אין הרוח שורה על נפש שאינה מתוקנת.

וביאר מורי האר״י ז״ל, כי תיקון הנפש נעשה בעיקר על ידי שמירת המצוות המעשיות ועל ידי הימנעות מן העבירות. כי הנפש קשורה לעולם העשיה, ועולם העשיה הוא עולם המעשה. ולכן, כאשר האדם מקיים מצווה מעשית, הוא מתקן את הניצוץ המקביל בנפשו. וכאשר הוא עובר עבירה, הוא פוגם בנפשו.

ודע, כי לנפש יש רמ״ח אברים כנגד רמ״ח מצוות עשה, ושס״ה גידים כנגד שס״ה מצוות לא תעשה. וכאשר האדם מקיים מצוות עשה, הוא משלים ומתקן את אברי נפשו. וכאשר הוא נזהר מלעבור על מצוות לא תעשה, הוא שומר על שלמות גידי נפשו. ואם חטא ופגם באיבר מסוים, צריך לתקנו על ידי תשובה ומעשים טובים.

ואמר מורי ז״ל, כי כאשר האדם מתגלגל כדי לתקן את נפשו, עיקר עבודתו היא במצוות המעשיות. ולפעמים האדם מתגלגל רק בשביל מצווה אחת שלא קיים בגלגולו הקודם, ואם יקיים אותה מצווה, תושלם נפשו ולא יצטרך עוד להתגלגל לצורך הנפש.

וצריך להבין, כי תיקון הנפש אינו רק בקיום המצוות החיצוני, אלא גם בכוונת הלב. שהרי גם הנפש עצמה יש בה פנימיות וחיצוניות, וצריך האדם לעבוד את הבורא גם בפנימיות נפשו. אך עיקר תיקון הנפש הוא במעשה, בשונה מתיקון הרוח שעיקרו במידות, ותיקון הנשמה שעיקרו בשכל.

ודע עוד, כי כאשר אדם פוגם בנפשו על ידי חטא, הפגם אינו רק בנפשו הפרטית, אלא הוא פוגם גם בשורש נשמתו למעלה ובכל הנשמות הקשורות לאותו שורש. כי כל הנשמות קשורות זו בזו כאיברי גוף אחד, וכשאיבר אחד חולה, כל הגוף סובל.

וביאר מורי ז״ל, כי ישנם חטאים שפוגמים בנפש פגם כה עמוק, עד שלא די בגלגול אחד לתקנם, וצריך האדם כמה גלגולים עד שיתקן את הפגם. ובפרט עבירות כגון שפיכות דמים וגילוי עריות, שהן פוגמות ביסוד הנפש ממש וצריכות תיקון רב.

והנה אמר מורי ז״ל, כי גם הייסורים שסובל האדם בעולם הזה הם חלק מתיקון הנפש. כי הייסורים ממרקים את החטאים ומטהרים את הנפש, כמו שאמרו חז״ל "ייסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם". ולכן, כשהאדם מקבל ייסורים באהבה ואינו מתלונן, הוא מתקן את נפשו תיקון גדול.

וזהו שאמר הכתוב "נפשי אוויתיך בלילה" — שהנפש מתאווה ומשתוקקת לשוב אל שורשה העליון, ולכן היא מוכנה לסבול ייסורים ולהתגלגל פעמים רבות, ובלבד שתשיג את תיקונה השלם ותזכה לשוב אל מקורה באור האין סוף.