והנה צריך לבאר עוד בפרטות ענין הנפש האלוקית וכוחותיה, כדי שידע האדם במה ילחם ובמה ינצח. כי הנפש האלוקית כאמור היא חלק אלוק ממעל ממש, ויש לה כוחות עצומים שבהם יכול האדם לנצח כל מלחמה רוחנית.
כוח ראשון ועיקרי של הנפש האלוקית הוא כוח האמונה. אמונה אינה רק ידיעה שכלית שיש בורא לעולם, אלא היא כוח על-שכלי שמקשר את האדם לבורא בקשר עצמי. אפילו יהודי פשוט שאינו יודע שום חכמה, יש בו אמונה טבעית בה׳ שאי אפשר לעקור אותה.
וזהו שאמרו חז"ל: ישראל מאמינים בני מאמינים. כלומר שהאמונה היא ירושה מאבותינו אברהם יצחק ויעקב, והיא חקוקה בנפשו של כל יהודי. ואפילו יהודי שנראה לכאורה שאיבד את אמונתו — באמת האמונה חבויה בעומק נפשו.
כוח שני הוא כוח הרצון העל-שכלי. יש ליהודי רצון פנימי עמוק לעשות רצון ה׳, אפילו כשהדבר נוגד את שכלו ואת רגשותיו. וזהו שאמרו חז"ל: רצונם של ישראל לעשות רצון אביהם שבשמים אלא שהשאור שבעיסה מעכב.
כוח שלישי הוא כוח המסירות נפש. כל יהודי אפילו הקל שבקלים מוכן למסור את נפשו על קידוש ה׳ ולא להמיר דתו. ומאין בא לו כוח זה? מן הנפש האלוקית שבו שהיא חלק אלוק ממעל ולכן אינה מסכימה להינתק מה׳ לעולם.
כיצד? שיתבונן הבינוני: הלא אילו באו גויים והכריחוני להמיר דתי הייתי מוסר נפשי ולא שומע להם. ומפני מה? מפני שנפשי האלוקית אינה מסכימה להינתק מה׳ אפילו לרגע. ואם כן מדוע אני נכשל בדברים קטנים בהרבה?
התבוננות זו נותנת כוח עצום לבינוני להתגבר על כל ניסיון. כי כל עבירה היא בבחינת עבודה זרה שהאדם נפרד מאחדות ה׳ ועובד את רצונו שלו במקום רצון ה׳. ואם על עבודה זרה ממש היה מוסר נפשו, כל שכן שצריך למסור נפשו ולהתגבר על תאוה קלה.
וזהו שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך — בכל נפשך פירשו חז"ל אפילו נוטל את נפשך. ומדוע נאמר ואהבת בלשון ציווי? כי אהבה זו אינה רגש גרידא אלא גילוי של כוח הנפש האלוקית שחבוי בכל יהודי.
ומעתה מובן כיצד קרוב אליך הדבר מאד — כי האדם חושב שעבודת ה׳ רחוקה ממנו, אבל באמת כל הכוחות כבר נמצאים בנפשו האלוקית. הוא רק צריך לגלותם ולהפעילם. וזה נעשה על ידי התבוננות תפילה לימוד תורה וקיום מצוות.