ועתה יש לבאר ענין אהבת עולם, שהיא מדרגת אהבה הנולדת מהתבוננות בגדולת ה׳ ואינסופיותו. ונקראת אהבת עולם על שם שנולדת מן ההתבוננות בענייני העולם והבריאה, דהיינו מן השכל וההבנה של האדם.
וביאור הדבר: כשהאדם מתבונן שה׳ הוא אין סוף — שאין לו תחילה ואין לו סוף, ושכל העולמות העליונים והתחתונים אינם אלא כאין ואפס לגביו — מתעוררת בלבו אהבה ותשוקה לדבקות בו יתברך, ורוצה להיבלע ולהתאחד באור אין סוף.
והנה אהבה זו שונה מן אהבה כרשפי אש שנתבארה בפרק הקודם: כי אהבה כרשפי אש באה מעצם הנשמה ואינה תלויה בשכל, ואילו אהבת עולם נולדת מהתבוננות השכל ומתפשטת בלב. ובכל זאת, גם אהבת עולם היא מדרגה גבוהה מאוד.
ומעלת אהבת עולם שהיא בידו של כל אדם — שכל מי שיתבונן כראוי יוכל להגיע אליה. ואין צריך לזכות מיוחדת או למדרגה עליונה, אלא כל אדם מישראל שיקבע עיתים להתבוננות ויכוון לבו יזכה לאהבה זו.
וכיצד מתבוננים? שישב האדם ויחשוב: הנה ה׳ ברוך הוא הוא אין סוף ואין תכלה, ולפניו כל העולמות כולם כאין ואפס ממש. ואני, נברא קטן ושפל, אני עומד לפניו ומדבר עמו בתפילה ועוסק בתורתו. הלא זהו פלא גדול ונורא, שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא משגיח על כל מעשי ומקשיב לתפילתי.
ומהתבוננות זו מתעוררת אהבה כפולה: מצד אחד אהבה של תשוקה להתקרב אליו ולהתדבק בו, ומצד שני אהבה של הכרת הטוב על כל הטובות שגמל עמנו. כי כשמבין האדם מה גדול ונורא הוא ה׳ ובכל זאת משגיח עליו ומטיב עמו — מתעוררת בו אהבה עצומה.
והנה נוסח התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה מסייע מאוד להתבוננות זו. כי בברכות קריאת שמע מתארים את גדולת ה׳ ואת אהבתו לישראל, וזהו הכנה לקריאת שמע שבה מקבלים עול מלכות שמים.
ולכן אומרים בברכת אהבת עולם אהבתנו — שה׳ אוהב אותנו אהבת עולם. ומתוך ידיעה זו שהוא אוהב אותנו מתעוררת באדם אהבה חוזרת אליו, כמו בין שני אוהבים שהאהבה הולכת ובאה.
ומסקנת הענין: שאהבת עולם היא היסוד המעשי של עבודת ה׳ לכל אדם, כי היא בהישג ידו של כל מי שרוצה להתבונן. ואף שיש מדרגות גבוהות יותר, אהבת עולם היא הבסיס שעליו נבנות כל המדרגות.