והנה ענין גדול ונפלא הוא מה שנתבאר בדברי רבותינו הקדושים, שבכל יהודי ויהודי — אפילו בקל שבקלים ופושעי ישראל — יש אהבה מסותרת לה׳ יתברך. אהבה זו חבויה בפנימיות הנפש ואינה מורגשת תמיד, אבל היא קיימת ופעילה.
ומקור אהבה זו הוא בנפש האלוקית עצמה, שהיא חלק אלוק ממעל ממש, וטבעה להתדבק במקורה. כמו שטבע האש לעלות למעלה וטבע המים לרדת למטה — כך טבע הנפש האלוקית להתדבק בבוראה.
וזהו שאמרו חז"ל: אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, ואפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות. כי האהבה המסותרת דוחפת אותם לעשות טוב אף שלפעמים אינם מודעים לכך.
ומהי אהבה מסותרת? היא הרצון הפנימי העמוק ביותר של הנפש, שרוצה להתקשר עם ה׳ ולא להינתק ממנו. רצון זה קיים תמיד, גם בשעה שהאדם חוטא — כי החטא הוא רק מצד החיצוניות, ובפנימיותו הוא רוצה לעשות רצון ה׳.
וראיה לדבר ממסירות נפש: שכל יהודי מוכן למסור את נפשו על קידוש ה׳ ולא להמיר דתו. ומאין בא לו כוח זה? מן האהבה המסותרת שבנפשו, שבשעת הניסיון הגדול היא מתגלה בכל עוזה.
והנה אהבה זו יכולה לשמש את הבינוני בעבודתו היום-יומית. כיצד? שיתבונן: הלא בשעת ניסיון גדול הייתי מוכן למסור נפשי ולא לעבוד עבודה זרה. ומהי כל עבירה אם לא סוג של עבודה זרה — שהאדם עובד את רצונו שלו במקום רצון ה׳? ואם על עבודה זרה הייתי מוסר נפשי, כל שכן שעלי להתגבר על תאוה קטנה.
ובכוח התבוננות זו, הבינוני יכול לגלות את האהבה המסותרת ולהשתמש בה בכל רגע של ניסיון. כי מסירות נפש אינה רק בשעה שבאים להרוג את האדם, אלא גם כשמתגבר על תאוותיו לשם שמים — זו מסירות נפש בזעיר אנפין.
ומעלת האהבה המסותרת שהיא ירושה מאבותינו ואינה תלויה בעבודת האדם. כלומר, גם מי שלא עבד על עצמו ולא התבונן בגדולת ה׳ — יש בו אהבה מסותרת מירושת אבות. והיא כמו אוצר שטמון באדמה — צריך רק לחפור ולגלותו.
ומסקנת הענין: שכל יהודי יש לו כלי עצום לעבודת ה׳ — האהבה המסותרת שבנפשו. וכשמגלה אהבה זו, אין לו שום ניסיון שאינו יכול לעמוד בו. כי כוח מסירות הנפש שבכל יהודי הוא למעלה מן השכל ומן הרגש, והוא חזק מכל כוח בעולם.