והנה יש לסכם ולסדר את הדרגות השונות באהבת ה׳ שנתבארו בפרקים הקודמים, כדי שידע כל אדם היכן הוא עומד ולאן הוא צריך להגיע. כי האהבה אינה דבר אחד פשוט, אלא יש בה מדרגות רבות מלמטה למעלה.
המדרגה הראשונה היא אהבה מסותרת — שהיא קיימת בכל יהודי מירושת אבות ואינה צריכה שום עבודה. היא חבויה בפנימיות הנפש ומתגלה בשעת ניסיון גדול, כגון מסירות נפש. מדרגה זו היא הבסיס שעליו נבנות כל המדרגות האחרות.
המדרגה השנייה היא אהבת עולם — שנולדת מהתבוננות בגדולת ה׳ ובחסדיו. אהבה זו בידו של כל אדם שיתבונן כראוי, והיא מבחינת הבינה שמולידה את האהבה בלב.
המדרגה השלישית היא אהבה רבה — שהיא אהבה עזה ובוערת שלמעלה מהשכל. אהבה זו אינה בידו של כל אדם, אלא היא מתנה מלמעלה למי שעמל בעבודתו.
המדרגה הרביעית היא אהבה כרשפי אש — שהיא שלהבת מפנימיות הנשמה, תשוקה עצומה להיכלל באור אין סוף. מדרגה זו שייכת לצדיקים גדולים, אך גם הבינוני יכול לטעום ממנה בשעת התפילה.
המדרגה החמישית היא אהבה בתענוגים — שהנשמה מתענגת על ה׳ ומרגישה עונג עצום בדבקות. מדרגה זו נקראת גם "עולם הבא", ושייכת לצדיקים גמורים ממש.
והנה כל המדרגות האלו מתגלות בזמנים שונים ובמצבים שונים. גם אדם פשוט יכול לחוש ברגע מסוים הארה ממדרגה גבוהה, ואפילו צדיק גדול אינו נמצא תמיד במדרגה הגבוהה ביותר.
והעיקר לא המדרגה אלא העבודה: שכל אדם יעבוד את ה׳ ממקומו ומדרגתו, ויתאמץ לעלות מדרגה לדרגה. ואפילו מי שנמצא במדרגה הנמוכה ביותר — אם עובד את ה׳ באמת ובתמים, הרי עבודתו חשובה ויקרה מאוד בעיני ה׳.
ומסקנת הענין: שהאהבה לה׳ אינה דבר שטחי ופשוט, אלא עולם שלם של מדרגות ובחינות. וכל אדם מוזמן ללכת בדרך הזו — לגלות את האהבה המסותרת שבנפשו ולהעלותה מדרגה אחר מדרגה, עד אין סוף.