והנה כל בחינה ומדרגה משלש אלו — נפש רוח ונשמה — כלולה מעשר ספירות, כמו שנתבאר. ועשר ספירות אלו מתחלקות לשלש שכליות ושבע מדות, כנגד עשר ספירות עליונות שמהן נשתלשלו. וצריך לבאר ענינן בפרטות, כדי שידע האדם את כוחות נפשו ויוכל לעבוד את ה׳ בכולם.
שלש הספירות השכליות — חכמה בינה ודעת — הן שורש ומקור כל המדות. כי אי אפשר שתהיה אהבה או יראה בלב האדם מבלי שתקדם להן השכלה והתבוננות. וכמאמר הזוהר הקדוש: "אבא — חכמה, אמא — בינה, ומהן נולדות המדות". כלומר, שהחכמה והבינה הן כאב ואם, והמדות הן כבנים הנולדים מהם.
וביאור הדבר: כאשר האדם משכיל ומתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא, איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכולא קמיה כלא חשיב — מתעוררת בו אהבה בוערת אליו יתברך, שנקראת "אהבה רבה" או "אהבת עולם", לפי עומק ההתבוננות. וכן כשמתבונן ביראת הרוממות, שהוא יתברך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והוא מביט ורואה עד תהום רבה ובוחן כליות ולב — מתעוררת בו יראה ובושת מגדולתו יתברך.
והנה הדעת, שהיא הספירה השלישית בשכליות, היא המפתח לכל העבודה. כי אפשר שאדם ישכיל בחכמתו ויבין בבינתו את גדולת ה׳ ואת חובתו בעולמו, ובכל זאת לא יתעוררו מדותיו כלל. וזהו מפני שחסרה לו הדעת, שהיא ההתקשרות וההרגשה העמוקה שמחברת את ההשכלה ללב.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל: "אם אין דעת — הבדלה מנין?" כלומר, בלי דעת אין יכולת להבחין ולהפריד בין טוב לרע ולקשר את ההשכלה למעשה. ובלי דעת, כל ההתבוננות נשארת בגדר ידיעה שכלית בלבד, ואינה חודרת ללב ואינה משנה את האדם. לכן הדעת נקראת "מפתח" הכוללת את שש המדות — כי היא הפותחת את השער מן השכל אל הלב.
ויש לדעת כי ספירות אלו אינן דבר נפרד מן האדם, אלא הן הן כוחות נפשו ממש. כשם שיש לאדם כוח הראייה והשמיעה, כך יש לו כוח החכמה והבינה והדעת, וכוח האהבה והיראה וכו׳. והחידוש הוא שכוחות אלו אינם מקריים או שרירותיים, אלא הם משקפים את סדר הספירות העליונות, כי האדם נברא בצלם אלוקים.
ומעתה יש לבאר כיצד עשר ספירות אלו פועלות בעבודת ה׳. כשהאדם לומד תורה — הוא משתמש בכוח החכמה והבינה שלו להשיג את חכמת ה׳. כשהוא מתפלל — הוא מעורר את מדותיו של אהבה ויראה. וכשמקיים מצוות — הוא ממשיך את האור האלוקי לכל עשר ספירות נפשו. וכל ספירה שמתעוררת באדם, מעוררת את הספירה המקבילה למעלה, ונעשה ייחוד עליון.
והנה כל עשר ספירות אלו כלולות זו מזו, כלומר שבכל ספירה יש בחינה מכל שאר הספירות. לדוגמה: יש חסד שבחסד, וגבורה שבחסד, ותפארת שבחסד, וכן בכל הספירות. ומזה נובע עושר עצום של בחינות ומדרגות בנפש האדם, שלכל אדם יש שילוב ייחודי של ספירות ומדרגות, ולכן כל אדם עובד את ה׳ בדרכו הייחודית.
וזהו סוד מאמר חז"ל: "כשם שפרצופיהן אינן שווין זה לזה, כך דעותיהן אינן שוות זו לזו". כי כל נשמה היא שילוב ייחודי של ספירות וכוחות, ולכן כל אדם שונה מחברו בדרך עבודתו. ואף על פי כן, הכל מתאחד בשורש העליון, כי כל הספירות מקורן באור אין סוף ברוך הוא, ואחדותו יתברך היא האחדות השלמה הכוללת את כל ההבדלים.