ועתה יש לבאר ענין "ואהבת לרעך כמוך" שאמר רבי עקיבא שהוא כלל גדול בתורה. כי אהבת ישראל אינה רק מידה טובה אלא היא יסוד כל התורה כולה, ובלעדיה אי אפשר לקיים שום מצוה כראוי.
וביאור הענין על פי תורת החסידות: כל נשמות ישראל מקורן אחד — מבחינת חכמה עילאה, שנקראת "אבא". וכולן כלולות בנשמת אדם הראשון. ולכן כל ישראל הם כאברים של גוף אחד, שכל אבר מרגיש את כאב חברו.
ומעתה מובן מדוע ואהבת לרעך כמוך: כי באמת רעך הוא כמוך ממש — שנשמתו ונשמתך מאותו שורש. ורק הגופות מפרידים ביניכם, אבל מצד הנשמה אתם אחד.
ולכן כל שנאת חינם היא דבר חמור מאוד: כי השונא את חברו — שונא חלק מעצמו. ואמרו חז"ל שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ולא ייבנה עד שתהיה אהבת חינם.
והנה אהבת ישראל מתבטאת במספר דרכים: ראשית, באהבת הלב — שירגיש אהבה לכל יהודי, גם למי שאינו מכיר, רק מפני שהוא יהודי ונשמתו חלק מנשמת הכלל. שנית, בדיבור — שידבר על כל יהודי רק טוב ולא ירכל ולא ידבר לשון הרע. שלישית, במעשה — שיעזור לכל יהודי בכל מה שיכול.
ויש ענין מיוחד באהבת ישראל על פי תורת החסידות: שצריך לאהוב גם את הרחוקים ואת החוטאים, כי גם בהם יש נשמה אלוקית. ואדרבה — דווקא מי שנפל למקום נמוך צריך יותר אהבה, כמו חולה שצריך יותר טיפול.
וזהו שאמר הבעל שם טוב הקדוש: שאהבת ישראל היא הכלי לאהבת ה׳. כי מי שאוהב את ישראל — אוהב את מי שה׳ אוהב, ומי שאוהב את מי שהאהוב אוהב — מראה שאהבתו אמיתית.
ומעשית, אהבת ישראל מתחילה מן הקרובים — מבני המשפחה, מהשכנים, מחברי הקהילה — ומתרחבת לכל עם ישראל. וכל מעשה חסד שאדם עושה עם חברו, כל מילה טובה שאומר, כל עזרה שנותן — הוא קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך.
ומסקנת הענין: שאהבת ישראל היא כלל גדול בתורה כי היא הביטוי המעשי של האחדות האלוקית. כשם שה׳ אחד — כך ישראל אחד. וכשיש אהבה ואחדות בין ישראל, הם משקפים את אחדות ה׳ בעולם.