כתיב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים". ובפסוק זה טמון יסוד גדול בעבודת ה׳: שה׳ נתן לאדם בחירה חופשית, ואין שום כפייה בעבודתו.
והנה ענין הבחירה הוא מיסודות האמונה: שהאדם בוחר בין טוב לרע בכל רגע ורגע, ואין שום כוח בעולם שיכול לכפות עליו לחטוא. כמאמר הרמב"ם: רשות כל אדם נתונה לו — אם רצה להטות עצמו לדרך טובה יטה.
אך צריך להבין: אם יש לאדם בחירה חופשית, מדוע כתוב "ובחרת בחיים" בלשון ציווי? הלא אם הבחירה חופשית, אין מקום לצוות! אלא הענין הוא שה׳ אומר לנו: אני מגלה לך את האמת, שהחיים הם הטוב האמיתי — ועתה בחר!
ופירוש "חיים" אינו חיים גשמיים בלבד, אלא חיים רוחניים — דבקות בה׳ שהוא מקור החיים. וכמו שנאמר "ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום". שהדבקות בה׳ היא החיים האמיתיים.
ו"מוות" אינו רק מוות גשמי, אלא פירוד מה׳ — שזהו המוות הרוחני. כי מי שנפרד מה׳ על ידי חטאיו, הרי הוא כמת אף שגופו חי. וכמאמר חז"ל: רשעים בחייהם קרויים מתים.
ומעתה מובן הציווי "ובחרת בחיים": שבכל רגע ורגע האדם עומד בפני בחירה — האם להתחבר עם מקור החיים או להתרחק ממנו. וה׳ אומר: אני ממליץ לך לבחור בחיים, כי זה הטוב האמיתי.
והנה הבחירה אינה רק בין טוב לרע מוחלט, אלא גם בין טוב לטוב יותר. כלומר: גם כשהאדם עומד לעשות מצוה, יש לו בחירה אם לעשותה בשלמות או בחסרון, בכוונה או בלי כוונה, בשמחה או בעצבות.
ועוד ענין חשוב: שכוח הבחירה הוא כוח אלוקי שניתן לאדם, ואין לשום נברא אחר כוח כזה — לא למלאכים ולא לבעלי חיים. ובכך האדם דומה לבוראו כביכול, שבוחר ופועל מרצונו החופשי.
ומסקנת הענין: שהבחירה החופשית היא מתנה אלוקית עצומה, ועלינו להשתמש בה נכון. ובכל רגע שבוחרים בחיים — בתורה, במצוות, בדבקות בה׳ — אנו ממלאים את תכלית בריאתנו ועושים נחת רוח לבורא.