והנה כתיב "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל". ויש להבין: מהו האור ומהו החושך בעבודת ה׳? האור הוא גילוי אלוקות בעולם, והחושך הוא הסתרת האלוקות.
וביאור הענין: הקב"ה ברא את העולם בדרך של צמצום והסתרה — שכביכול הסתיר את אורו האינסופי כדי שיהיה מקום לבריאה. וההסתרה הזו היא החושך. אבל האור האלוקי לא נעלם, אלא רק נסתר — וכל עבודת האדם היא לגלות את האור מתוך החושך.
וזהו שאמרו חז"ל: "יתרון האור מן החושך" — שהאור שנמצא בתוך החושך ומתגלה ממנו, הוא חזק ויקר יותר מאור שתמיד היה בגילוי. כי דווקא ההתגברות על החושך היא שנותנת לאור את ערכו.
ומכאן נובע יסוד חשוב: שכל ניסיון וכל קושי שהאדם עומד בו הוא הזדמנות לגלות אור מתוך חושך. כשהבינוני מתגבר על יצרו — הוא מגלה אור מתוך חושך הנפש הבהמית. וכשאדם עושה חסד דווקא בזמן קשה — הוא מגלה אור מתוך חושך הנסיבות.
והנה יש חושך שנברא בכוונה תחילה: שהקב"ה ברא את הרע כדי שהאדם יהפכו לטוב, ובזה ייעשה "יתרון האור". ולכן הרע בעולם אינו מקרי אלא חלק מתוכנית אלוקית — שהאדם יברר את הטוב מתוך הרע ויעלה אותו לקדושה.
וזהו שכתוב "עושה שלום ובורא את הכל" — שה׳ ברא גם את הטוב וגם את הרע, וכוונתו שייעשה מהם שלום ואחדות. כי כשהרע נהפך לטוב, הרי נתגלה שגם הרע מקורו בטוב.
ובעבודת הבינוני הדבר מתבטא כך: שכל מלחמה עם היצר, כל ניסיון שעומד בו, כל הרהור רע שדוחה — הוא מגלה אור מתוך חושך. ובכל גילוי כזה, העולם כולו מתקדם צעד נוסף לקראת הגאולה השלמה.
וזהו שנאמר "הלילה כיום יאיר, כחשכה כאורה" — שלעתיד לבוא יתגלה שגם החושך היה אור, ושגם ההסתרה הייתה גילוי. וכבר עכשיו, על ידי עבודת ה׳, אנו מגלים שמתחת לחושך מסתתר אור עצום.
ומסקנת הענין: שאין להירתע מן החושך ומן הקשיים, כי הם ההזדמנות לגלות את האור הגדול ביותר. ודווקא מתוך המלחמה עם הרע נולד הטוב הגדול ביותר.