והנה ביארנו לעיל שיש עבודה מאהבה ועבודה מיראה, ועתה נרחיב בענין העבודה מאהבה ומעלותיה. כי אמרו חז"ל: "גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה" — שהעבודה מאהבה גבוהה ושלמה יותר.
ומהי עבודה מאהבה? שהאדם עושה את רצון ה׳ לא מפני שירא מעונש ולא מפני שרוצה שכר, אלא מפני שאוהב את ה׳ ורוצה לעשות לו נחת רוח. כמו בן שעושה רצון אביו מאהבה — לא מפחד מענישה אלא מאהבה טהורה.
ומעלת העבודה מאהבה שהיא שלמה יותר: כי העובד מיראה עושה רק מה שמוכרח — מה שנצטווה ולא יותר. אבל העובד מאהבה מוסיף ומהדר ועושה לפנים משורת הדין, כי רוצה לעשות נחת רוח לאהובו.
וכן מעלת העבודה מאהבה שהיא מתמידה ואינה פוסקת: כי יראה עלולה לפוג, שהאדם מתרגל ואינו ירא עוד. אבל אהבה אמיתית אינה פוסקת, ואדרבה — ככל שעובר הזמן היא גדלה ומתחזקת.
והנה העבודה מאהבה כוללת גם קיום מצוות לא תעשה: שהאדם נמנע מעבירה לא רק מפני שירא מעונש, אלא מפני שאינו רוצה לצער את אהובו. כמו אדם שאינו עושה דבר שמכעיס את אהובו — לא מפחד אלא מאהבה.
ועוד מעלה בעבודה מאהבה: שהיא פועלת גם כשאין שום סיבה חיצונית לעבוד את ה׳. כשהכל טוב ואין צרות ואין פחד — העובד מיראה עלול להתרשל, אבל העובד מאהבה ממשיך בעבודתו בשמחה.
וכיצד מגיעים לעבודה מאהבה? על ידי כל מה שנתבאר בפרקים הקודמים: התבוננות בגדולת ה׳, הכרה באהבתו אלינו, גילוי האהבה המסותרת, וחיזוק הקשר עם ה׳ דרך תפילה ותורה.
אמנם אין לבטל את העבודה מיראה: כי היראה היא הבסיס וההתחלה, ובלעדיה אין לאהבה על מה לעמוד. וכמאמר חז"ל: "אם אין יראה אין חכמה". אלא שהיראה היא התחלה והאהבה היא השלמות.
ומסקנת הענין: שהמטרה היא להגיע לעבודה מאהבה, שכל מעשי האדם יהיו מונעים באהבת ה׳. וגם אם עדיין אינו שם, כל צעד לעבר אהבה מוסיף שלמות לעבודתו.