והנה ביארנו לעיל שיש שני סוגי יראה: יראה תתאה ויראה עילאה. ועתה נרחיב בענין היראה העילאה שהיא יראת הרוממות — יראה שנובעת מהכרת גדולת ה׳ ולא מפחד עונש.
יראה עילאה היא ההרגשה של ביטול גמור לפני ה׳ — שהאדם מרגיש את עצמו כאין ואפס לפני גדולתו האינסופית. לא פחד מעונש אלא בושה מלחטוא לפני מלך מלכי המלכים.
וביאור הדבר: כשאדם עומד לפני מלך גדול, הוא מרגיש בושה ויראה — לא מפני שהמלך יענישו, אלא מפני הכרת גדולת המלך וקטנותו שלו. כך ביראה עילאה: האדם מכיר את גדולת ה׳ ומרגיש ביטול מוחלט לפניו.
והנה יראה עילאה קשורה לספירת החכמה, שהיא בחינת ביטול. כי חכמה הוא "כח מה" — כוח הביטול, שהאדם מרגיש "מה אני" לפני ה׳. ולכן אמרו חז"ל: "ראשית חכמה יראת ה׳" — שיראת ה׳ (העילאה) מקורה בחכמה.
ומדרגת יראה עילאה גבוהה מאהבה: כי האהבה היא תנועה של עליה — שהנפש רוצה לעלות ולהתדבק. אבל היראה העילאה היא תנועה של ביטול — שהנפש מתבטלת ממציאותה לפני ה׳. וביטול גבוה מעליה.
ומעשית, יראה עילאה מתבטאת בכך שהאדם עושה את רצון ה׳ לא מפני שרוצה שכר ולא מפני שירא מעונש, אלא מפני שמרגיש שזה הדבר הנכון והאמיתי היחיד שיש. הוא פועל מתוך ביטול לרצון ה׳.
וכן מתבטאת היראה העילאה בזהירות מחטא: לא מפחד אלא מבושה. שמתבייש לחטוא לפני ה׳ שנמצא בכל מקום ורואה הכל. כמו בן שמתבייש לעשות מעשה מגונה לפני אביו — לא מפחד אלא מתבייש.
והנה מדרגה זו היא שאיפת הבינוני: להגיע מיראה תתאה ליראה עילאה. ואף שאינו מגיע אליה תמיד, בשעת התפילה וההתבוננות יכול לטעום ממנה.
ומסקנת הענין: שיראה עילאה היא פסגת היראה, והיא מביאה לעבודת ה׳ שלמה ומושלמת. ומי שזוכה ליראה עילאה — עבודתו היא בשמחה ובביטול, מתוך הכרת גדולת ה׳.