והנה ענין "דירה בתחתונים" הוא מיסודות הגדולים ביותר בתורת החסידות, ובו מתבאר תכלית כל הבריאה. כמאמר חז"ל במדרש תנחומא: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".
ומהי "דירה בתחתונים"? שהקב"ה רוצה שאלוקות תתגלה דווקא בעולם הזה — העולם התחתון ביותר, עולם הגשמי והחומרי. לא בעולמות העליונים שבהם האלוקות גלויה מאליה, אלא דווקא כאן, במקום שבו האלוקות מוסתרת ביותר.
וביאור המשל: כמו מלך שיש לו ארמונות רבים, אבל דירתו האמיתית היא המקום שבו הוא חש בבית — לא הארמון הגדול והמפואר אלא החדר הפשוט שבו הוא מרגיש בנוח. כך הקב"ה — רוצה לשכון דווקא בעולם הזה הפשוט, שבו האדם בוחר לקבלו מרצונו החופשי.
ולכן ברא הקב"ה את העולם הזה עם כל הסתרותיו: כדי שהאדם יגלה את האלוקות מתוך ההסתרה, ובזה ייעשה לה׳ "דירה". כי דירה אמיתית היא מקום שמרגישים בו בבית — ובעולם הזה, כשהאדם מקיים תורה ומצוות, הוא עושה את העולם למקום שה׳ "מרגיש בו בבית" כביכול.
והנה כל מצוה שהאדם מקיים בעולם הזה — בונה חלק מן ה"דירה". כשנוטל לולב — ממשיך קדושה לצמחייה. כשנותן צדקה — ממשיך קדושה לממון. כשלומד תורה — ממשיך קדושה לשכל. וכשכל המצוות נעשות — נבנית "דירה" שלמה.
וזהו עומק ענין המצוות המעשיות: שדווקא המעשה הגשמי — הנחת תפילין של עור, שתיית יין לקידוש, אכילת מצה — ממשיך קדושה לחומר הגשמי ועושה ממנו דירה לה׳.
ובכך מתבאר מדוע ירדה הנשמה לעולם הזה: לא בשביל עצמה, שהרי במרומים היתה קרובה יותר לה׳. אלא בשביל לעשות לה׳ דירה בתחתונים — שזו המטרה שאין מטרה למעלה ממנה.
ומכל המדרגות שנתבארו בספר זה — האהבה, היראה, השמחה, התשובה — כולן כלים ואמצעים למטרה אחת: לעשות לה׳ דירה בתחתונים. והמטרה מושגת דווקא על ידי מעשה המצוות בפועל.
ומסקנת הענין: שתכלית הכל היא המעשה — שהאדם יקיים תורה ומצוות בעולם הזה הגשמי ויעשה ממנו דירה לה׳. וזהו תכלית בריאת האדם ותכלית ירידת הנשמה לעולם.