ואחר שנתבאר ענין אתערותא דלתתא — ההתעוררות מלמטה — צריך לבאר ענין אתערותא דלעילא — ההתעוררות מלמעלה שבאה כתגובה לעבודת האדם. כי הקב"ה משפיע אור ושפע לעולם בתגובה למעשיהם הטובים של ישראל.
וביאור הדבר: כשהאדם עושה מצוה ומעורר אתערותא דלתתא, הקב"ה משיב לו באתערותא דלעילא — שמשפיע עליו אור אלוקי שלמעלה מכוחו הטבעי. וזהו "הבא ליטהר — מסייעין אותו", שהסיוע מלמעלה הוא אתערותא דלעילא.
והנה ההבדל בין אתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא: אתערותא דלתתא היא בגבולות כוחו של האדם — שעושה מה שביכולתו בתורה ומצוות. אבל אתערותא דלעילא היא למעלה מגבולות האדם — שה׳ משפיע עליו אור שלא היה יכול להגיע אליו בכוחות עצמו.
משל למה הדבר דומה? לאדם שטיפס על הר ככל יכולתו, ומלמעלה הושיטו לו יד ומשכו אותו עוד גבוה. הטיפוס הוא אתערותא דלתתא, והמשיכה מלמעלה היא אתערותא דלעילא.
וזהו שנאמר "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" — שהאדם צריך לפתוח פתח קטן — מצדו — ואז ה׳ פותח לו פתח גדול מלמעלה. כלומר, שהאתערותא דלעילא גדולה לאין ערוך מן האתערותא דלתתא.
ומכאן נובע חיזוק גדול לבינוני: שלא יחשוב שעבודתו קטנה ואינה מספיקה. כי אפילו מעשה קטן שעושה מלמטה — ה׳ משיב עליו שפע גדול מלמעלה. ולכן כל מאמץ שווה, כי התוצאה גדולה הרבה יותר מן המאמץ.
והנה אתערותא דלעילא באה בדרכים שונות: לפעמים בהארה רוחנית שהאדם מרגיש — הארת נשמה, שמחה פנימית, תחושת קירבה לה׳. ולפעמים בברכה גשמית — פרנסה, בריאות, הצלחה. ולפעמים באופנים נסתרים שהאדם אינו מודע להם.
ועוד ענין: שיש אתערותא דלעילא שבאה גם בלי אתערותא דלתתא — כמתנת חינם מלמעלה. וזהו בבחינת "חסד חינם" — שה׳ משפיע טוב גם למי שאינו ראוי, מפני אהבתו לישראל.
ומסקנת הענין: שהיחס בין אתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא הוא יסוד כל עבודת ה׳. האדם עושה מצדו — וה׳ משלים מלמעלה. והתוצאה היא שילוב של כוחות אנושיים ואלוקיים שיוצרים שלמות.