וזהו שאמרו חכמינו ז"ל: "צדיקים — יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי". דהיינו שהצדיק הגמור עקר את יצרו הרע לגמרי מקרבו, עד שלבו חלל — ריק מכל רע. וביאור הדבר: שהצדיק הגמור הצליח להפוך את כל כוחות הנפש הבהמית שלו לקדושה, עד שלא נשאר בו שום רצון ותאוה לדברים הגשמיים כשלעצמם, אלא כל רצונותיו ותשוקותיו הם רק לה׳ ולתורתו.
ויש שני סוגי צדיקים: צדיק גמור — שנהפך רעו לטוב, וצדיק שאינו גמור — שעדיין יש בו שמץ רע אלא שהטוב שולט בו לגמרי. הצדיק הגמור נקרא "צדיק וטוב לו", כי כולו טוב ואין בו רע כלל. והצדיק שאינו גמור נקרא "צדיק ורע לו", שיש בו עדיין מעט מזער מן הרע שלא נהפך לטוב, אף שאין הרע שולט בו כלל.
ולהבין ענין זה יותר: הצדיק הגמור הגיע למדרגה שמואס ברע בתכלית המיאוס, והטוב הוא כל חפצו ותשוקתו. לא מדובר שהוא כופה את עצמו ומתגבר על תאוותיו, אלא שבאמת אין לו שום תאוה לרע — כי הרע נהפך אצלו לטוב, וכל כוחות נפשו הבהמית עובדים את ה׳.
אמנם הרשע הוא ההיפך מן הצדיק: הרע שבנפשו הבהמית שולט עליו, ויצרו הרע מנהיגו. ואף הוא מתחלק לשניים: רשע גמור — שכולו רע ואין בו טוב כלל בגילוי, ורשע שאינו גמור — שיש בו גם טוב, אלא שהרע שולט בו. הרשע הגמור נקרא "רשע ורע לו", שכולו רע. והרשע שאינו גמור נקרא "רשע וטוב לו", שיש בו טוב אלא שהרע מכסה עליו.
וצריך להבין: כיצד יתכן שיהודי שיש בו נפש אלוקית חלק אלוק ממעל, יהיה רשע גמור? הלא הנשמה האלוקית שבו מושכת אותו תמיד לטוב? אלא הענין הוא, שהרשע הגמור דחה את הנפש האלוקית לגלות ממש, והיא מכוסה ומוסתרת תחת שלטון הקליפה. אולם אף על פי כן, הניצוץ האלוקי שבו לא כבה לעולם, ותמיד יש לו אפשרות לשוב בתשובה.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל: "אפילו רשעים מלאים מצוות כרימון". כי אף הרשע הגדול ביותר, בעומק נפשו יש ניצוץ אלוקי שדוחף אותו לעשות טוב. ולכן אין יהודי שאין בו שום מצוה — כי הנפש האלוקית שבו פועלת תמיד, אף שהיא בגלות.
ועתה יש להבין את מדרגת הבינוני שהיא עיקר נושא ספרנו זה. כי אין הבינוני מי שחציו זכויות וחציו עוונות כפי שהיה נראה לכאורה, אלא כפי שיתבאר בפרקים הבאים — הבינוני הוא מי שלעולם אינו עושה עבירה ולא עבר עבירה מימיו, ותואר "בינוני" מוסב על המלחמה הפנימית שבנפשו.
והנה בכל הענין הזה יש להתבונן עד כמה גדול כוחה של תשובה: שאפילו הרשע הגמור, כשעושה תשובה שלמה, יכול להגיע למדרגה שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בה. כי כשהרע נהפך לטוב על ידי תשובה מעומק הלב, הכוח שהיה בחטא מתעלה ונעשה כוח של קדושה, וזהו "יתרון האור מן החושך".
ומכל מקום, אף שהתשובה מועילה לכל — ואפילו לרשע הגדול ביותר — מכל מקום עדיפה דרכו של הבינוני שלא חטא מעולם. כי הבינוני עובד את ה׳ מתוך מלחמה תמידית, ובכל רגע ורגע הוא מנצח את יצרו מחדש. ובזה מתקיים רצון ה׳ שנאמר "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" — שעיקר הכוונה היא במלחמה עצמה ובנצחון על היצר.