והבינוני הוא שלעולם לא עבר שום עבירה ולא יעבור לעולם, ושם "בינוני" אינו מוסב על מעשיו — שמעשיו שלמים לגמרי — אלא על מהותו הפנימית. כלומר: במעשה דיבור ומחשבה, הוא שומר על תורה ומצוות בשלמות, ומעולם לא חטא. אך בלבו פנימה, עדיין הרע קיים בכל תוקפו, ולא נעקר ולא נהפך לטוב כמו אצל הצדיק.
וביאור הדבר: הבינוני הוא מי שהנפש הבהמית שלו עדיין חזקה ופעילה, ויש לו תאוות ורצונות לדברים גשמיים ולעוונות. אלא שהנפש האלוקית שלו שולטת על הנפש הבהמית ואינה נותנת לה להתבטא בפועל — לא במעשה, לא בדיבור ולא במחשבה. מוחו שליט על לבו, ובכוח רצונו הוא מונע את הרע מלצאת אל הפועל.
וזהו ההבדל העיקרי בין הבינוני לצדיק: הצדיק אין לו רע כלל (או שהרע נהפך אצלו לטוב), ואילו הבינוני יש לו רע אלא שאינו שולט בו. משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו אויב חזק הכלוא בכלא — האויב עדיין קיים וחי, אלא שאינו יכול להזיק כי הוא כלוא. כך הרע שבבינוני — קיים בכל תוקפו, אלא שכלוא ואסור על ידי שלטון הנפש האלוקית.
ועל כן הבינוני נקרא "זה וזה שופטן" — כלומר, שני היצרים פועלים בו, יצר הטוב ויצר הרע, אלא שיצר הטוב שולט ומנצח תמיד. וזהו שנאמר "צדיקים — יצר טוב שופטן" ביחיד, ו"בינונים — זה וזה שופטן" בשניים. שאצל הצדיק רק היצר הטוב פועל, ואצל הבינוני שניהם פועלים, אלא שיצר הטוב מנצח.
והנה מדרגה זו של הבינוני היא המדרגה שכל אדם מישראל יכול ונדרש להגיע אליה. זוהי הכוונה בשבועה שמשביעים את הנשמה לפני ירידתה לעולם: "תהי צדיק ואל תהי רשע" — כלומר, היה לפחות בינוני, שהוא צדיק במעשיו אף שאינו צדיק במהותו. כי כל אדם בידו לשלוט על מעשיו דיבוריו ומחשבותיו, ואין דבר העומד בפני הרצון.
וזהו חידוש גדול: שלא כמו שחשבו רבים, שהבינוני הוא מי שיש לו חציו זכויות וחציו עוונות — אלא הבינוני אינו חוטא כלל ועיקר. וטעם הדבר: כי מי שחציו זכויות וחציו עוונות, הרי שחטא פעמים רבות, ובשעה שחטא היה רשע ממש. ואין קוראים "בינוני" למי שלפעמים הוא רשע ולפעמים צדיק.
אלא הבינוני האמיתי הוא מי שמעולם לא חטא, לא במעשה ולא בדיבור, ואפילו לא במחשבה עבירה שנתרצה בה. וכל שכן שלא עשה עבירה בפועל. אך עם כל זאת, אין הוא צדיק — כי בלבו פנימה עדיין יש רצון ותאוה לדברי העולם הזה, אלא שמוחו שליט על לבו ואינו נותן לרצונות אלו להתממש.
ומעתה יובן מדוע רבה אמר "כגון אנא בינוני": אין כוונתו שהוא חוטא לפעמים חס ושלום, אלא שאף על פי שמעשיו שלמים, הרגיש בנפשו שהרע עדיין קיים בו ולא נעקר לגמרי. ולכן חשב עצמו לבינוני ולא לצדיק. ומכאן נלמד שהכרת המדרגה שלך היא דבר חשוב מאוד — שלא תחשוב שאתה צדיק כשאתה בינוני, ולא תחשוב שאתה רשע כשאתה בינוני.
ועוד ענין חשוב: אף שהבינוני נלחם תמיד עם יצרו הרע, אין זה עונש או צער, אלא זהו תכלית הכוונה העליונה. כי הקב"ה חפץ דווקא במלחמה הזו, שהאדם ינצח את יצרו בכל רגע ורגע מחדש. וכמאמר חז"ל: "לפום צערא אגרא" — כפי המאמץ כך השכר. וזהו השכר הגדול ביותר — כשאדם מתגבר על טבעו ונוצח את יצרו לשם שמים.
ולכן אמרו חז"ל: "אל יאמר אדם אי אפשר לי לאכול בשר חזיר — אלא יאמר אפשר לי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי". כלומר, האדם צריך להרגיש את התאוה ולהתגבר עליה, ולא לומר שאין לו תאוה כלל — כי זו מדרגת הצדיק ולא מדרגת הבינוני. והבינוני עובד את ה׳ דווקא מתוך המלחמה.