כתיב "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ופסוק זה מסכם את כל מה שנתבאר בספר זה — שתכלית הידיעה היא להשיב אל הלב, ושה׳ הוא הכל ואין עוד מלבדו.
וביאור "וידעת היום": שהידיעה צריכה להיות "היום" — בהווה, בכל רגע ורגע. לא ידיעה תיאורטית שלמד פעם, אלא ידיעה חיה ומתחדשת בכל יום. כי ידיעת ה׳ אינה כמו ידיעה שכלית רגילה שפעם שלמד אותה — די בכך. אלא היא ידיעה שצריכה להתחדש תמיד.
ו"והשבות אל לבבך" — שלא מספיק לדעת בשכל, אלא צריך להשיב את הידיעה אל הלב. כלומר, שהידיעה תחדור ללב ותשנה את הרגשות והמידות. ובלי ההשבה אל הלב, הידיעה נשארת בגדר תיאוריה בלבד.
ו"כי ה׳ הוא האלהים" — שה׳ (שם הוי"ה שלמעלה מן הטבע) הוא האלהים (שם אלוקים שמלובש בטבע). כלומר, שגם הטבע הוא אלוקות, ואין הבדל אמיתי בין נס לטבע — הכל הוא ה׳.
"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" — שה׳ נמצא בכל מקום, בשמים ובארץ, בעליונים ובתחתונים. אין מקום פנוי ממנו. וזהו ענין "ממלא כל עלמין" — שנוכחותו ממלאת הכל.
"אין עוד" — שאין שום מציאות אחרת חוץ מה׳. כל מה שנראה כמציאות עצמאית — שמים, ארץ, בני אדם, חיות — אינו אלא גילוי של אור ה׳. ואין מציאות עצמאית כלל.
והנה ידיעה זו היא תמצית כל הספר: שה׳ הוא הכל, ושתפקיד האדם לגלות אמת זו בעולם הזה. וזהו שהבינוני עושה בעבודתו — מגלה את אחדות ה׳ בכל מעשה ומעשה.
וכשאדם חי עם ידיעה זו — "אין עוד מלבדו" — הרי אין לו ממה לפחד ואין לו על מה להצטער. כי הכל הוא ה׳, ומה שנראה כרע הוא גם מה׳, וסופו להתגלות כטוב.
ומסקנת הענין: ש"וידעת היום והשבות אל לבבך" הוא הפסוק שמסכם את כל עבודת הבינוני: לדעת את ה׳ ולהשיב את הידיעה אל הלב, עד שכל חייו מונהגים על פי ידיעה זו.