כתיב "ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך". ופסוק זה עוסק בתשובה — שהאדם שב עד ה׳, ושב לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו.
והנה "ושבת עד ה׳" — לא "אל ה׳" אלא "עד ה׳". ומבאר אדמו"ר הזקן שה"עד" מורה על מדרגה גבוהה — שהתשובה מגעת עד למקום העליון ביותר. ובתשובה עילאה, הנשמה שבה עד מקורה באלוקות.
ו"ושמעת בקולו" — שלא מספיק לשוב בלב בלבד, אלא צריך גם לשמוע בקול ה׳ ולקיים מצוותיו בפועל. כי התשובה השלמה כוללת גם חרטה על העבר וגם קבלה על העתיד — ובפרט מעשים טובים בהווה.
ו"בכל לבבך ובכל נפשך" — שהתשובה צריכה להיות בכל הלב ובכל הנפש, בלי שיור. לא תשובה חלקית אלא תשובה מלאה, שהאדם מוסר את כל עצמו לה׳.
והנה ענין "ושבת" מורה גם על שבת — שיום השבת הוא יום של תשובה ושל שיבה אל ה׳. בשבת, הנשמה היתרה שורה על האדם, והוא קרוב יותר לה׳. ולכן השבת היא זמן מסוגל לתשובה.
וכן "ושבת" מורה על שבת עולמית — הגאולה השלמה, שבה כל העולם ישוב לה׳. ואנו ממהרים את הגאולה בכל מעשה של תשובה ותורה ומצוות.
והנה פרק זה הוא אחד האחרונים בספר, ובו מתבאר שתכלית כל העבודה היא לשוב אל ה׳. כל ההתבוננות, האהבה, היראה, השמחה, המלחמה עם היצר — הכל כדי לשוב ולהתאחד עם מקור הכל.
ומהמילה "ושבת" נלמד שהתשובה היא תנועה מתמדת ולא אירוע חד-פעמי. בכל רגע האדם שב ומתחדש, כי בכל רגע הוא נברא מחדש ובכל רגע הוא צריך לבחור מחדש בדרך ה׳.
ומסקנת הענין: ש"ושבת עד ה׳" היא תמצית כל ספר התניא — שתכלית החיים היא לשוב אל ה׳ ולהתדבק בו. וכל מה שנתבאר בפרקים הקודמים הם הכלים והדרכים להגיע לתכלית זו.