מנוחת הנפש היא המידה הראשונה שעל האדם לקנות, שכן היא היסוד לכל שאר המידות. משמעותה היא שלא יתרגז האדם ולא יתבלבל מדברים שאינם בשליטתו, ויקבל בשלוות נפש את כל מה שאי אפשר לשנותו. כי הכעס והתסכול על דברים שאין ביכולתנו לשנות אינם אלא הרס לנפש ובזבוז כוחות לשווא.
חכמינו אמרו "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", ולמדונו בכך שהכעס מוציא את האדם מדעתו ומרחיקו מן האמת. כאשר האדם כועס על מה שאירע לו, הוא בעצם מערער על ההשגחה העליונה ואינו מקבל את גזירת הבורא. מנוחת הנפש מלמדת אותנו להבחין בין מה שניתן לתקן לבין מה שאין ביכולתנו לשנות.
כיצד קונים מידה זו? תחילה על האדם להתרגל לעצור רגע לפני שהוא מגיב על אירוע מטריד. באותו רגע של עצירה ישאל את עצמו: האם הדבר הזה בשליטתי? האם אוכל לשנות את המצב? אם התשובה חיובית – יפעל בנחישות לתקן. אם התשובה שלילית – יקבל את הדבר בשלווה ויפנה את כוחותיו לעניינים שביכולתו להשפיע עליהם.
מן הדברים שאינם בשליטת האדם: מזג האוויר, מעשיהם של אחרים, אירועים בלתי צפויים, ומה שכבר קרה בעבר. על כל אלה אין טעם להצטער יותר מדי, שהרי הצער אינו משנה את המציאות אלא רק מכביד על הנפש ומחלישה. הצטערות יתרה על העבר היא כמי שמנסה לשאוב מים בכלי מנוקב.
לעומת זאת, מן הדברים שבשליטת האדם: תגובותיו, מחשבותיו, דיבורו ומעשיו. על אלה כן ראוי להשקיע מחשבה ומאמץ. האדם השלם הוא זה שיודע להפנות את כל כוחותיו אל הדברים שביכולתו לשנות, ולהרפות מן הדברים שמעבר ליכולתו.
רבים הם בני האדם שחייהם מלאים חרדה ודאגה על דברים שטרם קרו ואולי לעולם לא יקרו. דאגה זו היא מן המפסידים הגדולים של מנוחת הנפש. כשם שאין טעם להצטער על העבר שאינו ניתן לשינוי, כך אין תועלת בדאגה מופרזת לעתיד שאינו ידוע. על האדם לעשות את ההשתדלות הנדרשת, ולאחר מכן לבטוח בה׳ ולשמור על שלוות נפשו.
סימן טוב לאדם שקנה מידה זו: כאשר קורה לו דבר בלתי צפוי ומטריד, הוא אינו מאבד את קור רוחו. הוא לוקח נשימה עמוקה, מעריך את המצב בשכל ישר, ופועל בצורה מושכלת. אם אין בידו לעשות דבר – הוא ממשיך הלאה בשלום, בלא לגרור עמו כעס ומרירות.
על כן ראוי לאדם להתחיל את עבודת המידות דווקא במנוחת הנפש, שהיא כקרקע שבה נטועות כל שאר המידות. כשם שאין הזרע יכול לצמוח באדמה סוערת, כך אין המידות הטובות יכולות להתפתח בנפש שאינה שקטה. מתוך מנוחת הנפש יוכל האדם לעבוד על כל שאר המידות בסבלנות ובהתמדה.