זריזות פירושה לעשות את הדבר הנכון מיד, בלא דחייה ובלא השהייה מיותרת. כאשר האדם יודע שעליו לעשות מעשה טוב או לקיים חובה, עליו לקום ולפעול מיד ולא להמתין ליום מחר. הדחיינות היא מן המכשולים הגדולים ביותר בדרך ההתפתחות האישית, שכן היא גורמת לאדם להפסיד הזדמנויות רבות ולהצטבר חובות שלא בוצעו.
אמרו חכמינו "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה". דברים אלו מלמדים אותנו שאין לדחות את המעשה הטוב, כי העתיד אינו בידינו. מי שדוחה את מעשיו ליום מחר, עלול לגלות שמחר מביא עמו משימות חדשות ואתגרים נוספים, וכך הולכת ונערמת ערמה של דברים שלא נעשו.
שורש הדחיינות הוא בדרך כלל אחד משניים: עצלות או פחד. העצלות גורמת לאדם להעדיף את הנוחות הרגעית על פני המאמץ הנדרש. הפחד גורם לו לחשוש מכישלון או מקושי, ולכן הוא נמנע מלהתחיל. על האדם לזהות איזה מן השורשים הוא הגורם לדחיינות שלו, ולטפל בו ישירות.
התרופה לעצלות היא להתחיל בצעד קטן. אין צורך לסיים את כל המשימה בבת אחת – די בכך שהאדם יתחיל. ברגע שהתחיל, הוא מגלה שהמשך העשייה קל יותר ממה שדמיין. כך אמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – ההתחלה היא בידי האדם, ומשם הדרך נפתחת.
התרופה לפחד היא להזכיר לעצמו שכישלון אינו סוף הדרך אלא חלק ממנה. כל אדם נכשל לעתים, והחכם הוא זה שלומד מכישלונותיו וממשיך הלאה. מי שמפחד להיכשל ולכן אינו מנסה כלל – הוא כבר נכשל מראש, שהרי הפסיד את האפשרות להצליח.
בעניין קיום המצוות, הזריזות חשובה במיוחד. אמרו חכמינו "זריזין מקדימין למצוות", ללמדנו שהמצווה נעשית בשלמותה כאשר האדם ממהר לקיימה בשמחה ובחשק. המתנה מיותרת מפחיתה את ההתלהבות ומגדילה את הסיכוי שהמצווה לא תתקיים כלל.
גם בעניינים הגשמיים הזריזות חיונית. מי שצריך לסדר את ביתו – יעשה זאת מיד. מי שצריך לשלם חוב – ישלם בלא דיחוי. מי שצריך לבקש סליחה מחברו – יעשה זאת היום ולא ימתין למחר. כל דיחוי מוסיף כובד על הנפש ויוצר מעגל של חוסר מעש שקשה לצאת ממנו.
כלל גדול בזריזות: כאשר עולה במחשבתך לעשות דבר טוב – קום ועשה אותו מיד, בטרם ימצא היצר הרע תירוצים ואמתלאות לדחות את הדבר. הרגע הראשון של המחשבה הטובה הוא הרגע החזק ביותר, ואם תנצלו – תצליח. אם תדחה – המחשבה הטובה תיחלש ותתפוגג.