הסדר הוא מידה יקרה שמשמעותה לתת לכל דבר את מקומו הראוי ולכל עניין את זמנו הנכון. אדם שחייו מסודרים יכול להשקיע את כוחותיו בעניינים החשובים באמת, ואילו אדם שחייו בלתי מסודרים מבזבז את רוב זמנו וכוחו בחיפוש אחר דברים שאבדו ובטיפול בבעיות שנוצרו מחוסר סדר.
הסדר מתחיל בדברים הפשוטים ביותר: שכל חפץ יוחזר למקומו לאחר השימוש, שכל מסמך יתויק במקום הנכון, ושהבית יהיה נקי ומסודר. דברים אלו נראים פעוטים, אך הם מהווים את היסוד לסדר גדול יותר בחיים. מי שאינו מסוגל לשמור על סדר בדברים הקטנים, לא יצליח לשמור על סדר בדברים הגדולים.
לאחר הסדר הפיזי בא סדר הזמן. על האדם לתכנן את יומו מראש, לקבוע עתים ללימוד, עתים לעבודה, עתים למשפחה ועתים למנוחה. כאשר לכל פעילות יש מקום מוגדר בלוח הזמנים, האדם אינו מרגיש לחוץ ומבולבל, אלא שקט ובטוח שהכל מטופל בזמנו.
חכמינו הקפידו מאוד על סדר בלימוד התורה. המשנה מלמדת אותנו ש"אין הביישן למד", ואף ש"אין הקפדן מלמד" – כלומר, הלימוד דורש סדר וארגון. תלמיד שלומד בצורה מסודרת, חוזר על חומר בזמנים קבועים ומתקדם שלב אחר שלב, ישיג הרבה יותר מתלמיד שלומד בצורה אקראית ומקוטעת.
אחד העקרונות החשובים בסדר הוא עיקרון ההקדמה: לעשות קודם את הדבר החשוב ביותר, ורק אחר כך לפנות לדברים הפחות חשובים. רבים מבני האדם עושים בדיוק להפך – הם מתעסקים בדברים הקלים והפחות חשובים, ודוחים את הדברים הקשים והחשובים. כך מגיעים לסוף היום כשהדברים החשובים ביותר לא נעשו.
הסדר אינו מטרה בפני עצמה אלא כלי להשגת מטרות גבוהות יותר. אדם מסודר פנוי בדעתו לעבודת ה׳, ללימוד תורה ולמעשים טובים, שכן אינו טרוד בכאוס ובבלבול. הסדר החיצוני משפיע על הסדר הפנימי – כשהסביבה מסודרת, גם המחשבות מתבהרות.
יש להיזהר שלא להפוך את הסדר לעבדות. הסדר צריך לשרת את האדם ולא לשעבד אותו. לעתים יש צורך בגמישות ובהתאמה לנסיבות משתנות. אדם שמקפיד על סדר בצורה קיצונית מדי עלול להפסיד הזדמנויות חשובות ולפגוע ביחסיו עם הסובבים אותו.
הדרך לקנות מידת הסדר היא להתחיל בהרגל אחד קטן ולהתמיד בו עד שנעשה טבע שני. למשל, לקבוע שבכל ערב לפני השינה ייערך סדר קצר בחדר. לאחר שהרגל זה נקנה, מוסיפים הרגל נוסף, וכך בהדרגה בונים חיים מסודרים ויעילים.