מידת הניקיון כוללת נקיות הגוף, הלבוש, הבית והמחשבה. האדם הנקי הוא זה שמקפיד על מראהו החיצוני ועל סביבתו, ואינו מזניח את גופו ואת ביתו. הנקיות החיצונית היא ביטוי לנקיות הפנימית, וכשם שהנפש צריכה טהרה, כך הגוף צריך ניקיון.
חכמינו הקפידו מאוד על נקיות הגוף והלבוש. אמרו "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה", כלומר שהנקיות היא חלק בלתי נפרד מכבודו של האדם ומכבוד התורה. האדם שאינו מקפיד על נקיותו מבזה את עצמו ואת סביבתו, ונותן מקום לאחרים לזלזל בו.
הנקיות מתחילה בדברים הפשוטים: רחיצת הגוף, לבישת בגדים נקיים, ושמירה על נקיות הבית. דברים אלו נראים מובנים מאליהם, אך בפועל רבים מזניחים אותם, בפרט כאשר הם עסוקים או לחוצים. ההקפדה על נקיות גם בשעות של לחץ ועומס היא סימן למידה מפותחת.
מעבר לנקיות הפיזית, יש נקיות של המחשבה. האדם צריך לנקות את מחשבותיו ממחשבות רעות, מקנאה, משנאה ומתכנון רע. כשם שאדם שאינו רוחץ את גופו נעשה מלוכלך ומזוהם, כך אדם שאינו מנקה את מחשבותיו נעשה מלוכלך בנפשו. הנקיון הפנימי חשוב לא פחות מן החיצוני.
נקיות הדיבור היא גם כן חלק ממידה זו. האדם צריך להימנע מדיבור גס, מניבול פה ומלשון מכוערת. הדיבור הנקי הוא ביטוי לנפש נקייה. כפי שאמרו חכמינו "אל תהי רגיל בנדרים" ו"סייג לחכמה שתיקה" – הדיבור המדוד והנקי הוא סימן של אדם מתוקן.
הסביבה שבה חי האדם משפיעה עליו השפעה עמוקה. בית מסודר ונקי מרגיע את הנפש ומאפשר חשיבה צלולה, בעוד שסביבה מלוכלכת ומבולגנת יוצרת תחושת חוסר שקט ובלבול. על כן, השקעה בניקיון הסביבה היא בעצם השקעה בנקיות הנפש.
הדרך לקנות מידת הניקיון היא לקבוע הרגלים קבועים: רחיצה בזמנים קבועים, כביסה סדירה, ניקוי הבית באופן שוטף, ובדיקה יומית של המראה החיצוני. ההרגל יוצר טבע שני, ועם הזמן הנקיות נעשית דבר טבעי שאינו דורש מאמץ מיוחד.
יש להיזהר שנקיות חיצונית לא תהפוך לתחליף לנקיות פנימית. אדם שביתו מצוחצח אך ליבו מלא קנאה ושנאה אינו נקי באמת. המטרה היא שהנקיות החיצונית תשקף ותחזק את הנקיות הפנימית, וששתיהן יתפתחו יחד בהרמוניה.