חשבון הנפש

רבי מנחם מנדל לפין מסטניסלב

חשבון הנפש · ר׳ מנחם מנדל לפין

פרק ט׳

מתינות

מידת המתינות עניינה שליטה בכעס ובתגובות הפזיזות. האדם המתון אינו מגיב מיד בכעס כאשר פוגעים בו או כאשר הדברים אינם הולכים כרצונו, אלא עוצר, חושב ומגיב בצורה מדודה ומבוקרת. הכעס הוא מן המידות המסוכנות ביותר, שכן ברגע של כעס יכול האדם להרוס בדקות ספורות את מה שבנה במשך שנים.

אמרו חכמינו "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו", ולמדונו שהכעס אינו רק מידה רעה אלא הרס ממש. בשעת הכעס האדם מאבד את שיקול דעתו, אומר דברים שאינו מתכוון אליהם, פוגע באנשים הקרובים לו, ומקבל החלטות שיתחרט עליהן מאוחר יותר. הכעס הוא כאש – קשה לשלוט בו ברגע שהתלקח.

הדרך לקנות מידת המתינות מתחילה בהכרה שהכעס אינו תגובה הכרחית אלא בחירה. כאשר מישהו פוגע בנו, אנו יכולים לבחור כיצד להגיב. אין זה אומר שעלינו לדכא את הרגשות – אלא שעלינו ללמוד לנהל אותם. ההבדל בין דיכוי רגשות לבין שליטה בהם הוא שבדיכוי האדם מתעלם מן הכעס, ובשליטה הוא מכיר בו אך בוחר שלא לתת לו לשלוט.

עצה מעשית שנתנו חכמינו: כאשר אתה מרגיש כעס עולה בך, אל תגיב מיד. המתן לפחות כמה רגעים. אם אתה עומד – שב. אם אתה יושב – שכב. שנה את מצבך הפיזי, שתה מעט מים, ותן לגל הכעס לעבור. לאחר שהכעס שככ, תוכל להגיב בצורה מושכלת ולא בצורה הרסנית.

חשוב להבין שמתינות אינה חולשה. אדרבה, הכוח האמיתי הוא בשליטה העצמית. כפי שאמרו חכמינו "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". מי שמתפרץ בכעס על כל דבר קטן אינו מפגין כוח אלא חולשה, שכן הוא מראה שאינו שולט ברגשותיו. האדם החזק באמת הוא זה שיכול לשמור על קור רוח גם במצבים קשים.

יש לשים לב גם לכעס הפנימי שאינו מתבטא כלפי חוץ. אדם יכול להיראות שקט ורגוע מבחוץ, אך בפנימיותו הוא רותח מכעס. כעס פנימי שכזה מזיק לנפש ולגוף, ועל האדם לטפל בו לא פחות מאשר בכעס המתפרץ. הטיפול הוא באמצעות שינוי הפרספקטיבה – לנסות להבין את הצד השני, לוותר על הצורך בצדק מוחלט, ולזכור שגם אנו טועים לעתים.

המתינות נדרשת במיוחד ביחסים עם בני המשפחה. בבית, כאשר האדם מרגיש בנוח ומורד את מסכותיו, הוא נוטה להתפרץ בכעס יותר מאשר בחברה. אך דווקא עם הקרובים אלינו ביותר עלינו לנהוג במתינות יתרה, שהרי הם אלו שנפגעים ביותר מכעסנו.

סימן שקנה האדם מידת המתינות: כאשר הוא נפגע או מתאכזב, הוא אינו מאבד את שלוותו. הוא מרשה לעצמו לחוש את הרגש, אך אינו נותן לו להשתלט על מעשיו ועל דיבורו. הוא מגיב בחכמה ובמידה, ולאחר מכן אינו סובל מחרטה על דברים שאמר או עשה ברוגז.