מידת הצדק עניינה שינהג האדם בהגינות ובישר בכל עניין שבינו לבין חברו, ולא יגזול ולא יעשוק ולא ייקח לעצמו את שאינו שלו. הצדק כולל לא רק את מה שהחוק מחייב, אלא גם את מה שהיושר והמוסר דורשים – לתת לכל אדם את המגיע לו, ולא לקפח אף אחד.
התורה מצווה "בצדק תשפוט עמיתך", ולמדונו חכמינו שאין הכוונה רק לדיינים היושבים בדין, אלא לכל אדם ביחסיו עם הסובבים אותו. בכל מצב שבו האדם צריך להכריע בין עניינו לעניין חברו, עליו לשפוט בצדק ולא להטות את הכף לטובת עצמו שלא כדין.
מן הדברים שפוגעים בצדק: אי קיום הבטחות, איחור בתשלום חובות, ניצול חולשתו של הזולת, ולקיחת יותר ממה שמגיע. גם אמירת "זה מגיע לי" כאשר הדבר אינו מגיע באמת היא פגיעה בצדק. האדם הצדיק הוא זה שמדקדק עם עצמו יותר מעם אחרים, ותובע מעצמו את מה שהצדק דורש.
בענייני ממון, הצדק דורש דיוק מוחלט. אפילו פרוטה קטנה שאינה שלו – אסור לו ליטלה. אמרו חכמינו שגזל פחות משווה פרוטה הוא גזל, ולימדונו שאין גבול תחתון לאיסור. המדקדק בענייני ממון ואינו נוטל אפילו דבר קטן שאינו שלו, מוכיח שמידת הצדק קנויה בלבו באמת.
הצדק נדרש גם בדיבור. לדבר לשון הרע על אדם, להפיץ שמועות שקריות או אפילו אמיתיות אך מזיקות – כל אלו הם עוול כלפי הזולת. כשם שאסור לגזול את ממונו של אדם, כך אסור לגזול את שמו הטוב. ובמובן מסוים הפגיעה בכבוד האדם חמורה יותר מגזל ממונו, שהרי כסף אפשר להחזיר אך כבוד שנפגע קשה מאוד לתקן.
גם ביחסי עבודה הצדק חיוני. המעסיק חייב לשלם את שכר הפועל בזמן ובמלואו, כפי שציוותה התורה "לא תלין פעולת שכיר". והפועל מצידו חייב לעבוד בנאמנות ובחריצות, ולא לבזבז את זמן מעסיקו. שני הצדדים חייבים בצדק זה כלפי זה.
מידת הצדק קשורה קשר הדוק למידת הכנות שדיברנו עליה בפרק הקודם. אדם שאינו כן – אינו יכול להיות צודק, ואדם שאינו צודק – בהכרח אינו כן. שתי המידות הללו הן כתאומות, ויש לפתח אותן יחד.
דרך מעשית לחזק את מידת הצדק: בכל מצב שבו יש לך ספק האם אתה נוהג בצדק, דמיין שהצד השני הוא אתה. האם היית מרוצה מהנהגה כזו כלפיך? אם לא – סימן שאינך נוהג בצדק ועליך לשנות את דרכך. כלל זה הוא מעין "ואהבת לרעך כמוך" בתחום הצדק.