מידת הכנות פירושה שידבר האדם אמת בכל עת, ולא ירמה ולא יונה את חברו בדברים. הכנות אינה רק הימנעות משקר גס – אלא גם הימנעות מהטעייה, מהגזמה, ומהצגת דברים בצורה שאינה תואמת את המציאות. האדם הכן הוא זה שדבריו משקפים את מחשבותיו האמיתיות, ומעשיו תואמים את דבריו.
אמרה התורה "מדבר שקר תרחק", ודקדקו חכמינו שלא נאמר "לא תשקר" אלא "תרחק" – ללמדנו שלא די בהימנעות משקר ישיר, אלא שעל האדם להתרחק מכל דבר שיש בו נדנוד של שקר. אפילו אמירה שהיא נכונה מבחינה טכנית אך מטעה בכוונתה – יש בה פגם של חוסר כנות.
מן הדברים שפוגמים בכנות: חנופה, שבה האדם אומר דברי שבח שאינו מתכוון אליהם; הבטחות שווא, שבהן הוא מבטיח דבר שאינו מתכוון לקיים; והעמדת פנים, שבה הוא מציג את עצמו בצורה שונה ממה שהוא באמת. כל אלו הם ענפים של חוסר כנות שעל האדם להיזהר מהם.
הכנות עם עצמו חשובה לא פחות מהכנות עם אחרים. אדם שמרמה את עצמו – שמתעלם מחולשותיו, מצדיק את טעויותיו ומסרב להכיר באמת – אינו יכול להתקדם בעבודת המידות. חשבון הנפש דורש כנות מוחלטת עם עצמך: לראות את הדברים כפי שהם באמת, בלא יפוי ובלא הכחשה.
יש אנשים הסבורים שהכנות המוחלטת אינה אפשרית בחיי החברה, ושבלא קצת שקר אי אפשר לחיות עם בני אדם. אך אין הדבר כן. ניתן להיות כן ואדיב בו זמנית. ניתן לומר את האמת בדרך עדינה ומכבדת, בלא לפגוע באחרים שלא לצורך. הכנות האמיתית כוללת גם חכמה וטקט.
אחד המבחנים הגדולים של הכנות הוא כאשר האמת עלולה להזיק לאדם עצמו. האם יודה בטעותו גם כשהדבר עלול לעלות לו ביוקר? האם ידבר אמת גם כשהשקר היה מקל עליו? מי שעומד במבחן זה הוא אדם בעל מידת כנות אמיתית, ולא רק כנות של נוחות.
הכנות בונה אמון. אדם שידוע כאיש אמת, דבריו נשמעים ומתקבלים. אנשים סומכים עליו, רוצים לעשות עמו עסקים ולהיות בחברתו. לעומתו, מי שנתפס בשקר אפילו פעם אחת, מאבד את אמון הסובבים, ואפילו כשהוא דובר אמת אין מאמינים לו.
כלל גדול בכנות: לפני שאתה אומר דבר, שאל את עצמך שלוש שאלות – האם זה אמת? האם זה הכרחי? האם זה נאמר בדרך ראויה? אם התשובה לשלוש השאלות חיובית – אמור. אם אחת מהן שלילית – שתוק או מצא דרך טובה יותר לבטא את הדבר.