מידת הצניעות עניינה שינהג האדם בענווה בהופעתו, בהתנהגותו ובדיבורו, ולא יחפש תשומת לב ולא ירדוף אחר כבוד. הצנוע הוא זה שעושה את הטוב בלא צורך בהכרה ובשבחים, ושמח בחלקו בלא להתפאר על אחרים.
חכמינו אמרו "הצנע לכת עם ה׳ אלוקיך", ולמדונו שהקדוש ברוך הוא אוהב את הצניעות. המעשים הטובים שנעשים בצנעה חביבים יותר מאלו שנעשים בפרהסייה, שכן הם נעשים לשם שמים בלבד ולא לשם כבוד והכרה. הצניעות מבטיחה שכוונת האדם טהורה.
הצניעות בלבוש פירושה שיתלבש האדם בצורה ראויה ומכבדת, בלא הפגנתיות ובלא חריגה מן הנורמות המקובלות. אין הצניעות דורשת שהאדם ילבש בגדים בלויים או ירחיק מעצמו כל יופי – אלא שלא יהיה לבושו נועד למשוך תשומת לב או להתגאות על אחרים.
הצניעות בהתנהגות פירושה שלא יתרברב האדם בהישגיו, שלא יספר לכל אחד על מעשיו הטובים, ושלא ידרוש שבחים והערכה. האדם הצנוע עושה את מה שצריך ואינו מצפה לתודה. כאשר משבחים אותו – הוא מקבל בשמחה שקטה. כאשר אין משבחים – אינו מצטער.
גם בדיבור הצניעות חשובה. האדם הצנוע אינו מדבר בקול רם מדי, אינו מפריע לאחרים, ואינו שולט בכל שיחה. הוא מקשיב יותר ממה שהוא מדבר, ושואל יותר ממה שהוא טוען. דיבורו מדוד ומכוון, בלא התפארות ובלא יומרנות.
אחד האתגרים הגדולים בצניעות הוא כאשר האדם מוכשר באמת ויש לו הישגים ראויים. הפיתוי להתפאר ולהראות את הישגיו הוא חזק מאוד. אך דווקא כאן נבחנת מידת הצניעות האמיתית: האם האדם יכול להיות בעל כישרון ובעל הישגים, ועדיין לנהוג בצניעות ובענווה?
הצניעות אינה זיוף. אדם שמעמיד פנים של ענווה בעוד שבליבו הוא מתגאה – אינו צנוע אלא צבוע. הצניעות האמיתית נובעת מהכרה פנימית שכל מה שיש לאדם – כישרונותיו, הצלחותיו, רכושו – הכל מאת הבורא, ואין לו סיבה להתגאות בדברים שאינם באמת שלו.
דרך לקנות מידת הצניעות: בכל פעם שאתה מרגיש דחף לספר על הישג שלך או להתפאר בדבר מה, עצור ושתוק. תן לאחרים לגלות את מעלותיך בעצמם. כפי שאמרו חכמינו "יהללך זר ולא פיך" – השבח שבא מאחרים שווה הרבה יותר מן השבח שאדם נותן לעצמו.