הדאגה היא מידה שיש בה צד טוב וצד רע, והכל תלוי בשיעורה ובסיבתה. דאגה מועטת ובמקומה היא דבר טוב, כי היא מניעה את האדם להתכונן ולהיזהר. אבל דאגה יתרה היא רעה גדולה, כי היא מכבידה על הלב ומחשיכה את הנפש ומונעת את האדם מלשמוח ומלעבוד את בוראו כראוי.
ודע כי רוב הדאגות שדואג האדם הן על דברים שלא קרו ולא יקרו. כי היצר הרע מציג לפני האדם תמונות מפחידות של עתיד אפל, ומגדיל את הבעיות בעיניו עד שנראות כהרים גבוהים שאי אפשר לעוברם. ואם יתבונן האדם באמת, ימצא שרוב הדברים שדאג עליהם מעולם לא התרחשו, ושהפחדים היו פחדי שווא.
והדאגה היתרה היא חוסר אמונה בהקדוש ברוך הוא. כי מי שמאמין באמת שהבורא מנהיג את עולמו ומשגיח על כל ברואיו, אינו דואג יתר על המידה. הוא עושה את השתדלותו ובוטח בהשם שיעזרהו. כמו שכתוב: השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ואמרו חכמים: מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה.
ואולם יש דאגה ראויה שהיא מצווה, והיא הדאגה על עניינים רוחניים. כגון שידאג האדם שמא אינו עובד את השם כראוי, שמא יש בידו חטא שלא תיקן, שמא אינו מקיים את חובתו בעולמו. דאגה כזו היא טובה ומועילה, כי היא מובילה לתשובה ולתיקון. וכבר אמר שלמה: אשרי אדם מפחד תמיד, והכוונה לפחד מן החטא ולא לפחד מדברי העולם הזה.
ומנזקי הדאגה היתרה שהיא מחלישה את הגוף ומביאה מחלות רבות. כי הגוף והנפש קשורים זה בזה, וכשהנפש מלאה דאגה ומתח, הגוף נחלש ונפגע. וכן הדאגה מפריעה לשינה ולאכילה, ומונעת מן האדם לתפקד כראוי בחייו. ולפיכך אף מבחינה גשמית, הדאגה היתרה היא מזיקה ביותר.
וכן הדאגה מונעת מן האדם לראות את הטוב שבחייו. כי הדואג עסוק כל כך בפחדיו ובחששותיו, שאינו שם לב לברכות הרבות שיש לו. הוא כמי שהולך בגן פורח ומסתכל רק על הקוצים, ואינו רואה את הפרחים היפים שמסביבו.
והדרך להתגבר על הדאגה היתרה היא על ידי חיזוק האמונה והביטחון בהשם יתברך. יאמר האדם לעצמו: הבורא שברא אותי ונתן לי חיים עד עתה, ימשיך לדאוג לי גם בעתיד. ואם באה עליו צרה, יאמר: גם זו לטובה, כי הקדוש ברוך הוא אינו עושה דבר לרעת ברואיו.
וכן ראוי שיעסוק האדם בתורה ובמצוות, כי העיסוק בדברים קדושים מרחיק את הדאגות מן הלב. וכשהלב מלא תורה ויראת שמים, אין בו מקום לדאגות שווא. ואמרו חכמים: כל שתורתו אומנותו, הקדוש ברוך הוא עושה לו צרכיו על ידי אחרים.
ולסיכום, על האדם לדאוג דאגה ראויה על עניינים רוחניים, ולהקטין את הדאגה על עניינים גשמיים. ויזכור תמיד כי הכל בידי שמים, ושהבורא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים. ויבטח בהשם ויעשה טוב, ויזכה לשלוות הנפש ולחיים של שמחה ושל מנוחה.