השמחה היא מידה נפלאה שמעלה את האדם ומקרבת אותו לבוראו. כי העצבות והמרירות מכבות את אור הנשמה, ואילו השמחה מאירה את הנשמה ופותחת את שערי הלב לקבל את אור השם יתברך. וכבר אמר דוד המלך: עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה. ללמדנו שהשמחה היא חלק בלתי נפרד מעבודת השם.
ויש מיני שמחה שונים. יש שמחה של מצווה, שהאדם שמח כשזוכה לקיים מצווה ולעשות רצון קונו. ויש שמחה של תורה, שהלומד תורה ומבין דבר חדש מתמלא שמחה ואושר. ויש שמחה של חסד, שהעושה טוב עם הזולת מרגיש שמחה פנימית עמוקה. וכל אלו שמחות קדושות שמעלות את האדם.
ודע כי השמחה האמיתית אינה תלויה בנסיבות חיצוניות. אין היא תלויה בעושר או בכבוד או בתענוגות, אלא היא נובעת מתוך הנפש פנימה. אדם יכול להיות עני ושמח, ואדם יכול להיות עשיר ועצוב. כי השמחה האמיתית באה מהכרה שהכל מאת השם יתברך ושהכל לטובה, ומתוך ביטחון שהבורא מנהיג את עולמו בחכמה ובחסד.
ואמרו חכמים: איזהו עשיר? השמח בחלקו. כי מי ששמח במה שיש לו, הרי הוא עשיר באמת, אף אם ממונו מועט. ומי שאינו שמח בחלקו, אף אם יש לו כל טוב העולם, הרי הוא עני ואומלל. כי האדם המאושר אינו מי שיש לו הכל, אלא מי שמסתפק במה שיש לו ומודה לבורא על כל מה שנתן לו.
והשמחה מביאה תועלת רבה לגוף ולנפש. כי השמח בריא יותר בגופו, כמו שנאמר: לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תייבש גרם. וכן השמחה מחזקת את כוח הרצון ומאפשרת לאדם לעבוד את השם ביתר כוח ומרץ. ומי שעובד את השם בשמחה, עבודתו מתקבלת ברצון יותר ממי שעובד בעצבות.
ואולם צריך להבחין בין שמחה אמיתית לבין שמחה של הוללות. השמחה האמיתית היא שקטה ופנימית, והיא באה ממקום של קדושה ושל הכרת טובה. ואילו שמחה של הוללות היא רעשנית וחיצונית, והיא באה ממקום של ריקנות ושל בריחה מן המציאות. והתורה אמרה: ושמחת בחגך, ולא אמרה: והוללת בחגך.
וכן יש לדעת שהשמחה אינה סותרת את הרצינות. אדם יכול להיות רציני ואחראי ובו בזמן שמח ומאושר. כי השמחה היא מצב נפשי פנימי שאינו תלוי בהתנהגות חיצונית. ולפיכך אף בשעה שעוסק בדברים חמורים וקשים, יכול האדם לשמור על שמחה פנימית הנובעת מביטחון בהשם יתברך.
והדרך לקנות את מידת השמחה היא על ידי הודאה תמידית לבורא על כל מה שנתן לו. בכל בוקר כשקם ממיטתו, יודה לבורא על שהחזיר לו את נשמתו. ובכל רגע יסתכל על הטוב שבחייו ויודה עליו. וכן על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, שהם מקור אמיתי של שמחה ושל סיפוק.
ולסיכום, השמחה היא מפתח לכל עבודת השם ולכל חיי האדם. מי שזוכה לשמוח באמת, זוכה לכל הטובות שבעולם. ויתפלל האדם תמיד שיזכה לשמוח בחלקו ולעבוד את השם בשמחה, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.