אחר שביארנו את עיקרי התשובה ויסודותיה, ראוי לנו לבאר את מעלות התשובה ומדרגותיה, כי אין כל השבים שווים במעלתם, אלא יש ביניהם מדרגות רבות. יש השב תיכף ומיד כאשר יכיר בחטאו, ויש המתמהמה ומאחר את תשובתו ימים ושנים. ויש השב מיראת העונש, ויש השב מאהבת ה' יתברך. ויש השב מקצת חטאיו ומניח את שאר חטאיו, ויש השב תשובה שלמה על כל מעשיו. ואמר הכתוב (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך", ודרשו רבותינו ז"ל: "עד" ולא "אל", ללמדנו שהתשובה צריכה להגיע עד כסא הכבוד.
המעלה הראשונה והעליונה היא מעלת השב תיכף ומיד, שאינו משהה את תשובתו אפילו שעה אחת. זהו האדם שמכיר בחטאו ומיד עוזב את דרכו הרעה ושב אל ה'. ומעלתו גדולה מאד, כי הוא מראה בכך שאהבת ה' חזקה בליבו, ושאינו יכול לסבול את המחיצה שנוצרה בינו לבין בוראו אפילו רגע אחד. ועליו אמר הכתוב (שיר השירים ג, ד) "כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו". וזהו מידתם של הצדיקים הגמורים שאם נכשלו, מיד עומדים ומתקנים.
המעלה השנייה היא של השב בימי נעוריו, בעוד כוחו עליו ויצרו תוקפו. כי השב בימי נעוריו צריך להתגבר על כוח התאווה שהוא בשיאו, ולכן תשובתו יקרה מאד בעיני ה'. שאינו דומה מי שמתגבר על אריה חזק למי שמתגבר על חיה חלשה. ואמר הכתוב (קהלת יב, א) "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". ואמרו רבותינו ז"ל שימי הרעה הם ימי הזקנה, שבהם אין לאדם כוח לחטוא, ותשובתו אינה שלמה כתשובת הצעיר.
המעלה השלישית היא של השב מתוך שלוה ורווחה, שאינו שב מפני צרה או יסורים אלא מתוך הכרה פנימית. כי יש אדם שאינו שב אלא כאשר באים עליו יסורים וצרות, ואז הוא נזכר בבוראו ושב אליו. אבל השב מתוך שלוה, מעלתו גדולה יותר, כי הוא שב לא מפני פחד אלא מפני אהבה ויראה טהורה. ואמר הכתוב (דברים ד, ל) "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו", ומשמע שהכתוב מדבר בדיעבד, שלכתחילה ראוי לשוב לפני שיבואו הצרות.
המעלה הרביעית היא של השב תשובה שלמה מכל חטאיו, שאינו מניח אפילו חטא אחד בלא תשובה. כי יש אדם ששב מחטאים מסוימים ומניח אחרים, ואינו מכיר בכולם. אבל מי ששב תשובה שלמה, בודק ומפשפש בכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, ושב מכולם. ואמר הכתוב (יחזקאל יח, לא) "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל". ואמרו רבותינו ז"ל שהעושה תשובה מקצת עוונותיו, דומה למי שטובל ואוחז בשרץ בידו.
ודע כי יש מדרגות בתשובה גם לפי סוג החטא. כי השב מעבירות שבין אדם למקום, תשובתו קלה יותר, שהרי הקדוש ברוך הוא רחום וחנון ומוחל. אבל השב מעבירות שבין אדם לחבירו, צריך לרצות את חבירו תחילה, וזה קשה יותר. ויש שהניזק אינו רוצה למחול, ויש שכבר מת ואי אפשר לבקש מחילתו. ובמקרה כזה, אמרו רבותינו ז"ל שמביא עשרה בני אדם ועומד על קברו ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו.
ויש מעלה מיוחדת לשב בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, כי בימים אלו הקדוש ברוך הוא קרוב במיוחד לכל דורשיו. ואמר הכתוב (ישעיה נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ודרשו רבותינו ז"ל: אלו עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ובימים אלו, אפילו תשובה קלה מתקבלת יותר מתשובה גדולה בשאר ימות השנה, כי שערי הרחמים פתוחים לרווחה.
ודע כי מי שאירעה בידו עבירה ושב ממנה, ולאחר זמן בא לידי אותה עבירה ממש ולא עשאה, זוהי תשובה גמורה. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פו, ע"ב): "אי זהו בעל תשובה? זה שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושנייה, וניצל הימנה". כי אז ניכר שתשובתו אמיתית ושלמה, שהרי עמד באותו נסיון ממש שנכשל בו בעבר, ועתה התגבר על יצרו. ואין לך מעלה גדולה מזו, שכבר נאמר "במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד".
ויש לדעת כי התשובה צריכה להיות עם שינוי מעשי ממשי, ולא מספיק שהאדם יתחרט בליבו בלבד. אלא צריך שיהיה ניכר השינוי בהנהגתו: אם היה רגיל בלשון הרע, ישמור פיו ולשונו. אם היה רגיל בגזל, ירבה בצדקה. אם היה רגיל בכעס, ינהג בסבלנות. כי התשובה האמיתית היא שינוי מהותי באדם, ולא רק הצהרה של כוונות טובות. ואמר הכתוב (ישעיה א, טז-יז) "רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה".
ודע כי היסורים שבאים על האדם, לפעמים הם בגדר ייסורים של אהבה, שהקדוש ברוך הוא מייסרו כדי לעוררו לתשובה. כמו שאב מייסר את בנו מתוך אהבה, כך הקדוש ברוך הוא מייסר את בניו, שנאמר (דברים ח, ה) "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך". ולכן מי שבאים עליו יסורים, ראוי לו שיפשפש במעשיו ויחקור אם יש בהם דבר הצריך תיקון, ולא יתלה את הסיבה במקרה או בטבע.
ומי שמחזיר רבים בתשובה, זכותו גדולה מאד, כי לא זו בלבד שזוכה הוא בתשובת עצמו, אלא זוכה גם בתשובת כל אותם שהחזיר. ואמר הכתוב (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". ואמרו רבותינו ז"ל (יומא פז, ע"א) "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו", שכדי שיוכל להמשיך להנהיג אחרים, הקדוש ברוך הוא שומרו מן החטא.
ודע כי אף על פי שהתשובה מועילה תמיד, יש זמנים שהתשובה מתקבלת ביתר קלות ורצון. חודש אלול הוא זמן רצון מיוחד, שבו נעתרים תפילות ותחנונים, כי בו עלה משה רבינו להר סיני לקבל לוחות שניות, ובו נמחל עוון העגל. וכן יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה וכפרה, שבו הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח לעמו ישראל, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".
ולסיום שער זה, נאמר כי כל מדרגות התשובה שביארנו, כולן טובות ומועילות, אך ככל שהאדם מעלה במדרגתו, כן גדולה תשובתו ויקרה בעיני ה'. ואף מי שאינו מגיע למדרגה העליונה, אל יתייאש, כי כל צעד קטן בתשובה חשוב מאד בעיני הקדוש ברוך הוא. ואמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ה, ב) "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", ללמדנו שהקדוש ברוך הוא מסייע למי שפותח לו פתח קטן של תשובה, ומרחיב לו את השער לרווחה.
ויתבונן האדם כי התשובה אינה מאורע חד-פעמי אלא תהליך מתמשך, שהאדם צריך לעסוק בו כל ימי חייו. כי בכל יום ויום יש לאדם מה לתקן ומה להשלים, ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ועל כן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם", ללמדנו שהצדיק אינו מי שאינו נופל לעולם, אלא מי שכאשר נופל, מיד קם ושב בתשובה. וזוהי דרכם של ישראל בכל הדורות, שנופלים וקמים, חוטאים ושבים, עד שזוכים לשלמות האמיתית.