אמר רבי רחומאי: מהו שאמרו חכמים "שלושה דברים שקדמו לבריאת העולם — תורה, ישראל וכסא הכבוד"? אלא שלושתם קשורים זה בזה ואי אפשר להפריד ביניהם. התורה היא החכמה האלוהית, ישראל הם הכלי שמקבל אותה, וכסא הכבוד הוא המקום שממנו יוצאים שניהם. משל למלך שיש לו בן ויש לו ספר חכמה — הבן הוא ישראל, הספר הוא התורה, והארמון הוא כסא הכבוד.
שאלו: ומה המיוחד בישראל? אמר להם: ישראל נקראו "בנים למקום" — ואין הבן כעבד. העבד עושה מפני שנצטווה, והבן עושה מפני שאוהב. ולפיכך כשישראל מקיימים תורה ומצוות מאהבה, הם פועלים דברים שאפילו מלאכי מעלה אינם יכולים לפעול. שהמלאכים הם כעבדים, וישראל הם כבנים.
אמר רבי ברכיה: ומהי התורה בשורשה? התורה אינה ספר של חוקים בלבד — היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא שנתלבשה במילים. כשם שהנשמה מתלבשת בגוף ואינה הגוף — כך חכמה עליונה מתלבשת בסיפורים ובהלכות ואינה הם. מי שקורא רק את הסיפור — רואה את הלבוש. מי שמעמיק — רואה את הנשמה.
דבר אחר: אמרו חכמי הסוד — התורה יש בה ארבע שכבות: פשט, רמז, דרש וסוד. ראשי תיבות "פרד"ס". מי שנכנס לפרדס בשלום ויוצא בשלום — אשרי חלקו. הפשט הוא הגוף, הרמז הוא הגידים, הדרש הוא הבשר, והסוד הוא הנשמה. ואי אפשר לגוף בלא נשמה ולנשמה בלא גוף.
אמר רבי אמורא: ולמה ניתנה התורה דווקא בהר סיני? "סיני" — מלשון שנאה, שירדה שנאה לאומות העולם ששנאו את ישראל על שקיבלו תורה. ודבר אחר: "סיני" — מלשון סנה, הסנה שבער באש ואינו אוכל. כשם שהסנה שפל מכל העצים — כך התורה ניתנה בהר נמוך, ללמדך שאין התורה שורה אלא על מי שממעט את עצמו.
שאלו: ומנין שישראל והתורה והקדוש ברוך הוא חד הם? אמר להם: כתוב "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג). ו"תפארת" היא ספירת התורה, שנקראת "תפארת ישראל". הרי שישראל והתורה קשורים בספירת התפארת, שהיא גזע עץ החיים. מי שאוחז בתורה — אוחז בישראל, ומי שאוחז בישראל — אוחז בקדוש ברוך הוא.
אמר רבי נחוניא: ולפיכך כשישראל לומדים תורה — הם ממשיכים אור לכל העולם. כשם שהלב שואב דם ומחלק אותו לכל האברים — כך ישראל שואבים אור מן התורה ומחלקים אותו לכל האומות. ואם חלילה בטלה תורה מישראל — כאילו בטל הלב מן הגוף, ואין קיום לעולם.
דבר אחר: שבעים פנים לתורה — כנגד שבעים אומות העולם. כל אומה מקבלת שפע מפן אחד של התורה, ואפילו אינה יודעת. אבל ישראל מקבלים את כל שבעים הפנים, ולפיכך הם עם סגולה — לא שהם עדיפים, אלא שתפקידם הוא לקבל ולחלק, כצינור שדרכו עובר שפע לכל.
אמר רבי רחומאי: בוא וראה — כל אות ואות מאותיות התורה היא נשמה. שש מאות אלף אותיות יש בתורה, כנגד שש מאות אלף נשמות ישראל שעמדו על הר סיני. כל נשמה קשורה לאות אחת, וכל אות חיה באותה נשמה. ולפיכך כשנשמה אחת מישראל מסתלקת מן העולם — כאילו אות אחת חסרה מן הספר, וספר תורה שחסר בו אות אחת — פסול.
כלל הדברים: ישראל, התורה והקדוש ברוך הוא — שלושתם אחד. ישראל הם הגוף, התורה היא הנשמה, והקדוש ברוך הוא הוא חיי החיים. מי שפורש מן התורה — כנשמה שפורשת מן הגוף. ומי שפורש מישראל — כאבר שנחתך מן הגוף. ומי שדבק בשלושתם — דבק בחיי עולם.